בתשובה ליובל נוב, 21/04/03 8:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מצטרף לתמיהתה של ענת זיו על-כך שמחקר שמתיימר להשוות חוות-דעת גרפולוגיות ופסיכולוגיות, משווה בעצם פלטים של תוכנה. זה אולי קביל במקרה של שאלון אישיות שממילא התשובות עליו הן מספריות, אבל הכשלון הגרפולוגי יכול בקלות להיות מוסבר בחוסר המקצועיות של המשתמש שאמור לענות על "עשרות שאלות בנוגע לכתב היד אותו הוא מבקש לנתח". מוסר השכל: לא תמיד אפשר להאמין למה שכתוב ב- Abstract. אם עתותיך בידיך, אשמח לשמוע על מחקר אחר באותו נושא. אגב, הבחירה במבחן chi-square בניתוח הסטטיסטי רחוקה מלהיות אופטימלית. מבחן קורלציה (בין המקום הסידורי לסיכוי להגיע למקום כזה) מתאים יותר, ואני מהמר שהוא יכול לזהות אי-חלקויות קטנות פי (sqrt(5. (התכוונת לכתוב שתחת השערת האפס התפלגות מיקום חוות הדעת היא אחידה; "מולטינומית" מתאים להתפלגות כלשהי). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים גם עם ענת וגם אתך כי המחקר המדובר אינו מהמוצלחים או המשכנעים במיוחד. חשוב לזכור, עם זאת, כי זהו רק מחקר אחד מבין רבים על פיהם ביססתי את דעתי (ראו תגובה 141640). מחר אשתדל לכתוב על גישה סטטיסטית אחרת לניתוח "ניסויי דירוגים", שאינה מבוססת על מבחן chi^2. אני מתנצל אם לא הייתי ברור בהגדרת ההתפלגות: בכל אחת מארבע קבוצות הדירוגים יש 120 תצפיות, שכל אחת מהן יכולה "ליפול" לאחת מחמש הקטגוריות 1,2,3,4,5. תחת השערת האפס, ההסתברות ליפול לכל אחת מהקטגוריות היא אכן אחידה (דהיינו, 1/5), ולכן ל- 120 התצפיות *ביחד* מתאימה התפלגות מולטינומית עם הפרמטרים 120, 1/5,...,1/5. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להלן תיאור של שני ניסויים שערך ברוך נבו תוך שימוש בגישה סטטיסטית שונה מזו שתיארתי בתגובה 141987. למתלבטים: כדאי לקרוא! יש טוויסט בעלילה בסוף! בניסוי הראשון (נבו, 1989) התבקשו עשרה סטודנטים לתואר ראשון להשיג עותק בכתב יד של עמוד אחד מספר בראשית, כתוב בכתב ידו של אדם אותו הם מכירים היטב. כתבי היד נמסרו לעשרה *תלמידי* גרפולוגיה, שחיברו על פיהם עשרה תיאורי אישיות (כל תלמיד חיבר תיאור אחד). כל אחד מעשרת הסטודנטים קיבל עותק מכל אחד מעשרת התיאורים, והתבקש לדרג אותם בהתאם למידת התאמתם לאישיות הכותב אותו הוא מכיר. באופן זה נוצרו עשרה דירוגים. בכל דירוג ניתן למדוד את המרחק בין מיקום התאור שאכן התבסס על כתב היד הרלוונטי לבין המקום הראשון, ואז לחשב את ממוצע המרחקים הללו. לממוצע הנ"ל ניתן לבצע טרנספורמציה מסויימת, ולקבל מספר המכונה g, שבדומה למקדם מתאם רגיל, גם הוא מקבל ערכים בין 1- ל 1 1. אם כל המדרגים שמים את תיאור ה"מטרה" במקום הראשון, יתקבל g = 1; אם כולם שמים אותו במקום האחרון, יתקבל g = -1, ואם הם פשוט בוחרים דירוג אקראי, אזי (בתוחלת) g = 0. בניסוי התקבל g = 0.344. נבו מדווח כי ההסתברות לקבל ערך זה או גבוה ממנו באקראי היא נמוכה מ- 0.05, כך שתלמידי הגרפולוגיה הצליחו במשימתם באופן מובהק סטטיסטית. נבו מציין, עם זאת, כי ההצלחה היא נמוכה יחסית (רק שלושה מהסטודנטים דירגו את התיאור הרלוונטי במקום הראשון), וכי על סמך ממצאים אלה *לא* ניתן להמליץ על שימוש מעשי בגרפולוגיה בתור כלי פסיכודיאגנוסטי יחיד. מצד שני, נבו משער כי אילו גרפולוגים מנוסים היו משתתפים בניסוי, התוצאות היו מרשימות יותר. ייתכן שמסיבה אחרונה זו ערך נבו ניסוי משופר במועד מאוחר יותר (נבו ובניטה, 1993): שנתיים לפני מועד הניסוי, השתתפו 12 עובדים במפעל מסויים בסדרה של מבדקים פסיכולוגיים, שאחד מהם כלל כתיבת סיפור באורך שני עמודים. סיפורים אלה נמסרו לשלושה גרפולוגים בעלי נסיון של 10-15 שנים בתחום ההשמה התעסוקתית, שחיברו על פיהם תיאורי אישיות הכוללים התייחסות מיוחדת לתפקוד הכותבים בסביבת עבודה. כל גרפולוג חיבר 12 תיאורים, ובניסוי נכללו רק כתבי יד שהגרפולוגים מצאו "תקינים". שלושה פסיכולוגים תעסוקתיים קיבלו את תוצאות סדרת המבדקים הפסיכולוגיים שעברו הנבדקים, וכל אחד מהם חיבר על פיהם 12 תיאורי אישיות בדומה לגרפולוגים. בצורה זו נוצרו 12 סטים של תיאורים, שכל אחד מהם כלל שישה תיאורים: שלושה שנכתבו על ידי גרפולוגים, ושלושה שנכתבו על ידי פסיכולוגים. לכל אחד מ-12 הכותבים נבחרו שני מדרגים (סה"כ 24 מדרגים) שעבדו עם הכותב במפעל במשך שנתיים לפחות. כל אחד מהמדרגים התבקש שש פעמים (אחת לכל פסיכולוג/גרפולוג) לדרג שישה תיאורי אישיות של הכותב אותו הוא מכיר: תיאור אחד התבסס על כתב היד/תוצאות המבדקים של הכותב, והחמישה האחרים נבחרו באקראי מבין התיאורים של אותו פסיכולוג/גרפולוג. כך התקבלו 24*6 = 144 דירוגים; מחציתם נוצרו על בסיס ניתוחים גרפולוגיים, ומחציתם על בסיס מבדקים פסיכולוגיים. לכל אחד מהדירוגים חושב ערך ה- g המתאים. ומה היו התוצאות? ה- g החציוני אצל הפסיכולוגים היה 0.48 (שמתאים לרמת מובהקות של 0.001), ואילו אצל הגרפולוגים הוא היה 0.00. ------------- 1 אם m הוא הממוצע ו- n הוא מספר התיאורים, אז g = 1 - 2m/(n-1)
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |