 |
תאר לעצמך שהייתי מציג תיאוריה "מדעית" שקשורה דווקא במקצוע העיתונאות. והייתי אומר בהכללה:
"העיתונאי אינו מנסה לספר לנו את האמת. תמיד יש לו מטרה מסויימת. לכן תמיד יאסוף רק את העובדות שמתאימות לו, ויעלים את האחרות, ולא רק זאת אלא שיזין אותנו גם בעובדות לא נכונות לצורך מטרתו. אין מדובר בחוסר יושר מצדו אלא שזו מהות מקצוע העיתונאות."
עכשיו כשיש לנו תורה, צריך להוכיח אותה. ומה מהות ההוכחה ?
מתחילים הסיפורים. הנה עיתונאי זה עשה כך וידוע שהוא חושב כך, והמתנגדים יביאו דוגמאות נגדיות ולא נצא מזה שום דבר, כמו שקורה הרבה בויכוחים עקרים באייל.
איך בכלל אפשר להתייחס לתיאוריה מסוג זה כמדע ?
צריך לאסוף את כל עיתונאי העולם ולהתחיל לבחון אותם אחד אחד זה כמובן לא מעשי.
אז אולי הדרך היחידה היא להשתמש בכלים סטטיסטיים. כלומר לקחת מדגם מקרי של עיתונאים, כמה שיותר גדול ולראות איזה אחוז מהם אולי עונה על המשפט המכליל (וגם זה קשה, כי תמיד יכולים להתעורר ויכוחים, בקשר לכוונות הנבחנים.)
מה שקורה, עד כמה שאני מבין בתיאוריה של בלבן, שהדבר המדעי היחיד שאפשר לעשות, הבחינה הסטטיסטית, לא נעשה. כולם מסכימים שיש פוליטיקאים (אולי שולמית אלוני יעל דיין וד"ר אלדד, הדוגמאות שהבאתי קודם), שאצלם זה לא קורה, אבל מעולם לא ראיתי מספרים: אצל אחוז כזה וכזה התורה תקפה.
לכן קשה להתייחס ברצינות לתורה הזאת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש