בתשובה לירדן ניר, 24/04/03 10:07
נסיון לניתוח של הטענה השלישית 142559
אתם שופטים כוונות של פוליטיקאים לפי *תוצאות* מעשיהם, ולכן תמיד מניחים שהפוליטיקאי חזה את התוצאות נכונה.
היו תגובות מצדכם (אין לי כוח כרגע לחפש) שבהן הנחתם בחופשיות רבה שפוליטיקאי יבנה גדר שעשויה מחומרים לא טובים, יצא למלחמה או פעולה צבאית ע"מ להיכשל, או ייכשל בכוונה במערכת בחירות.
איך שאני מבין את שיטתכם, אם תנתחו את פיגוע התאומים, אז או שתגיעו למסקנה שבן-לאדן רצה להפיל את השלטון באפגניסטאן ובעיראק, או שתגיעו למסקנה שהוא כלל לא ביצע את הפיגוע.

נדמה לי שטולסטוי אמר שיש צורה אחת של משפחות מאושרות והרבה צורות של משפחות אומללות. באופן דומה, אפשר לאמר שיש צורה אחת להצלחה של פעולות והרבה צורות לכשלון.
לכן, כאשר פוליטיקאי מחליט להיכשל בכוונה בפעולה מסויימת, אם זו מלחמה או מערכת בחירות, זהו צעד מאוד יומרני, כי הכשלון עלול לבוא בכל מיני אופנים בלתי-צפויים. כשלון בקרב עלול להתפתח לתבוסה במלחמה, כשלון במערכת בחירות עלול להביא לסילוק הפוליטיקאי ממשרתו וכו'

גם ההחלטה לשקר יש בה מן היומרנות, מאחר התנאים עלולים להשתנות, ושקר ששירת את המטרות בזמן שנאמר עלול להיות הרסני לפוליטיקאי בעתיד. כמובן שפוליטיקאים משקרים, אבל לדעתי הטובים שבהם בכל זאת מנסים להיצמד לאמת עד כמה שאפשר.

גם ההנחה שבסופו של דבר מה שמנחה את הפוליטיקאים זה השייכות למחנה המשתלבים או המתבדלים היא בעייתית. אני לא יודע על עצמי אם אני משתלב או מתבדל, ובטח שזה לא הדבר שעומד בראש מעייני. קשה לי להאמין שזה מה שעומד בראש מעייניהם של כל הפוליטיקאים.
הפיגוע בתאומים 142565
בקשר לבן-לאדן, ראה תגובה 141177 והפתיל שאחריה (למרות שהוא נקטע באופן חשוד משהו...).

בקיצור, בהחלט יכול להיות שלבן לאדן שווה היה להקריב את שלטון הטליבאן בשביל ההשג בתאומים (וראה תגובתו של ג. שמעון במעלה אותו פתיל שקישרתי אליו), ונפילת סדאם לא הייתה תוצא של הפגיעה בתאומים, ולדעתי הייתה מתרחשת גם בלעדיה. אתה מוזמן להגיב שם במקום דב, שקצת מפחד מסימונים שמזכירים לו את סמילי.

(סמילי, חזור הביתה!)

לשאר דבריך אשאיר לירדניר להגיב.
נסיון לניתוח של הטענה השלישית 142587
"אתם שופטים כוונות של פוליטיקאים לפי *תוצאות* מעשיהם, ולכן תמיד מניחים שהפוליטיקאי חזה את התוצאות נכונה."

לא נכון. אנו שופטים כוונות של פוליטיקאים לפי התוצאות *החזויות מראש* של מעשיהם. התחזיות יכולות להתבדות בגלל כל מיני גורמים לא צפויים (ולאו דווקא "טעויות", למרות שאני חושב שההנחה המתודולוגית שאין טעויות כן נכנסת כאן לבעיות, ולכן אני לא מקבל אותה כלשונה).

לא הבנתי למה כשפוליטיקאי מנסה להפסיד מערכת בחירות (החלפתי את המונח "להיכשל" אצלך, כי הוא מאוד מבלבל כאשר מדובר על השערה לפיה ההפסד הוא הצלחה!) זה יותר יומרני מאשר כשהוא מנסה לנצח בה. גם אז הוא עלול להיכשל, לא? אותו דבר על בנית גדר מחומרים לא טובים.

התיאוריה שלנו לא סופרת שקרים של פוליטיקאים, ואין לנו כלל שלפיו צריך להניח שהפוליטיקאי לרוב משקר, או משהו כזה. "כמובן שפוליטיקאים משקרים, אבל לדעתי הטובים שבהם בכל זאת מנסים להיצמד לאמת עד כמה שאפשר". בסדר. הנקודה היא ה"עד כמה שאפשר" הזה. אתה מסכים כנראה שלפעמים פוליטקאים (ואנשים בכלל) משקרים כדי להשיג תוצאות שונות. לא נראה לי שאנחנו אומרים יותר מזה.

יודע מה? הנה רושם סוביקטיבי שלי: ניתוחים שגורים של הפוליטיקה מייחסים לפוליטיקאים שקרים לא פחות מניתוחים בלבניים. רבים מהשקרים בניתוחים המקובלים הם כל כך שגורים, או "לבנים", שאנו כבר מתעלמים מהם אוטומטית. חשוב, למשל, על ההתייחסות האוטומטית של כמעט כל האנשים לעמיר פרץ שמדבר על דאגה לשכבות החלשות ("כן, בטח, הוא הרי רק דואג לועדים החזקים"), או לערפאת שמדבר על התנגדותו לטרור, או על אנשי מולדת שמדברים על טרנספר מרצון. אולי פשוט אנחנו (הבלבניסטים) מיחסים שקרים במקומות שהם לא-שגרתיים?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים