בתשובה ליאיר פרבר, 11/01/01 21:19
המדע העליז 14337
מר פרבר הנכבד,

האדם אינו חיה מדעית כי אם חיה ערכית ועל כן המציאות האנושית אינה לינארית כי אם צירקולארית - ומכאן היותה אינה מחוייבת ומתחייבת לדבר. המציאות האנושית אינה ניתנת לכל הסבר לבד מרצונו הפרטי של פלוני להיות ו/או לעשות דבר מסויים. רצון זה אינו ניתן לשום נימוק, ומכאן קביעתי הקודמת הגורסת כי רצון זה הינו למעשה שרירותי.

ישנם מספר דברים ברורים בהם ומהם אין האדם חופשי;
- הוא אינו חופשי לבחור את הוריו ומולידיו.
- הוא אינו חופשי מן המוות במובנה הקליני של מילה זו.
- הוא אינו חופשי מלהיות חייב להזין עצמו במזון ובשתיה על מנת לקיים עצמו פיזית.
- הוא אינו חופשי מהצורך להפריש צרכיו.

כל שאר הדברים אשר מכונים ומתקראים כ'מציאות אנושית' הינם שרירותיים ומקריים לחלוטין, ואינם ניתנים לכל פירוש אפריורי או להבדיל לחיפושי משמעויות טלאולוגיים, ומכאן היותם נתונים למרותם ולבחירתם היחסית של כל איש ואשה.

- יכול אדם לרצות להיות עירוני או כפרי.
- יכול אדם לרצות להיות אלוף העולם במשקל כבד או ליצן חצר.
- יכול אדם לרצות להיות מלומד או בור.
- יכול אדם לרצות להיות פאשיסט או דמוקרט.
- יכול אדם לרצות לשרת את אלוהים או לכפור בעיקר.
- יכול אדם לרצות ולהביא דוגמאות שכאלו עד לבלי סוף ויכול הוא כבמקרה זה לרצות שלא לעשות זאת.

דחייתי הקטגורית והחד משמעית לפירושים אותם מעלים ה"ה בילינסקי, בלבן וניר שרירה וקיימת, היות ואיני יכול לראות כל דבר אנושי היכול כלל להיות נתון לתוצאה צפויה, לא כל שכן אני דוחה כל נסיון כאמור ל'פרש' מציאות מהעבר כתוכנית מדוייקת להשגת מטרה בהווה.
ה"ה הנכבדים אשר שמם הוזכר בתחילתה של תגובה זו משחקים במשחקים נאראטיביים אנושיים מקובלים, אשר אנוכי כבן אנוש לוקח בהם חלק פעיל, אך לפחות מנסה להיות מודע לתקפותו האינהרטית של מה שלעיתים מכונה בלצון או באימה 'הגורל המשתנה', ואשר אני נוהג במעין הומור פנימי לכנותו בשם 'שר ההיסטוריה'.

אגב, בנקודה אחת אני מסכים לטיעונו של מר דורון - תנועות הנפש ההיסטוריות/היסטריות של ההמונים גדולות מאות מונים מחישוביהם המגוחכים של סך כל הפוליטיקאים לאורך כלל ההיסטוריה האנושית.

בברכה

א. מאן
המדע העליז 14419
אדם אינו חופשי גם מהצורך למצמץ.

חוששתני שאתה מערבב בין מקריות לרצון בחירה מסויים.

אכן, אדם יכול לבחור להיות דמוקרט או פאשיסט. אך הרצון לבחור בחירה מסויימת, איננה מקרית כי אם תוצאה של תהליכים קודמים, דעות קודמות, אווירה סובבת, השפעות חיצוניות ופנימיות. (הכוונה בהשפעה פנימית: לדוג', פעולה מסויימת הננקטת כתוצאה ממבנה חשיבתי מסויים, אשר זו האחרונה, היא תוצאה של פעולה אחרת).

אלא אם כן אתה מייצג גישה סטרוקטוריאליסטית נוסח לוי-שטראוס.
וגם אז הייתי חולק עליך, אלא שאז עוד היה אפשר לכנס את הטיעון שלך לשדה הגיוני.
המדע העליז 14425
קצת דטרמיניסטי כזה, לא? אין אפילו מקום למקריות קוונטית?
המורה העליזה 14448
יכול אדם גם להאמין ששתיים ועוד שתיים הן חמש. אותו אדם עלול, עם זאת, בעודו רך בשנים, לעורר עליו את זעמה של המורה נחמה אשר תסרב בכל תוקף להעלותו לכיתה ב' עקב עמידתו הבלתי מתפשרת על זכותו להביע את דעתו זו במבחני החשבון. בהנחה שילדנו הקט עומד לעתים מזומנות על זכותו לרצון חופשי בתחומי החיבור והחיסור, יש להניח שעקב המבנה החברתי הנוכחי לא יזכה הוא להיות מדען דגול, ולו רק עקב כשלונו המתמשך לעלות לכיתה ב'.

במילים אחרות, האינדיבידואל החי בחברה מוצא עצמו תדיר בתוך מוסדות חברתיים שאינם מעניקים לו ידע, כוח או ממון אלא אם יפעל
באופן שייתפס בידי אחרים כמועיל או נורמטיבי. צייד החי בטבע חפשי כמעט לחלוטין מהשפעה כזו, בעוד שפוליטיקאי הוא אולי הדוגמא הקיצונית ביותר למי שפעולותיו נבחנות כל העת בידי אחרים. ובספירה הציבורית קובעים המעשים ולא הרצונות, כשלעתים יש בין השניים
מרחק גדול.

המסקנה המתבקשת היא שמי שהולך על פי רצונו ומתעלם מרצונם של אחרים ימצא עמו במהירות מוקא מן הפוליטיקה וייאלץ לחפש לו עיסוק אחר. בביולוגיה קוראים לזה ברירה טבעית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים