בתשובה לניצה, 30/04/03 1:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פחות כאשר היהודים משולבים במדינות אחרות. אכן, מאז תקופת ההשכלה, מזה 220 שנה, קיימת תרומה יהודית ניכרת למדעים, לתרבות לרוח, עד שניתן היה לדבר על ה"גניוס היהודי". אך יש לשים לב בפרט לנקודה שמדובר באותם יהודים שהשתלבו במגמות הליברליזם האירופי והענקת הזכויות האזרחיות. כאן צצה תכופות גם הרגישות היהודית הנודעת לסבלו של הזולת, שאיפיינה הומניסטים דגולים כאיינשטיין. אשר לאלו מקרב היהודים שראו בהשכלה גורם מאיים על הדת והמסורת, תוך הסתגרות בתחושת "עם לבדד ישכון" איני יודע. מאידך מדינת ישראל היא ישות ניפרדת, ריבונית, שהקיום בה אינו מחייב השתלבות בחברות "זרות" מחוץ לטריטוריה שלה. על כן קיימת האפשרות שיסודות בידול מעצימות הומוגניות של "כולם נגדנו" עשויים להטמע לתוך מרכיבי הזהות הלאומית והאתוס האישי/קולקטיבי של מגזרים שונים באוכלוסיה, באופן שהינו לא רק קשה, אלא גם גורר תופעות כמו כיווץ כלכלי, רוח נטרנית ונירגנת ושנאה לכל תרבות חיצונית תוך שיכשוך במים הנעשים עכורים וחונקים יותר ויותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הגניוס היהודי היה קיים תמיד, אולם לפני תקופת ההשכלה התרומה היתה בעיקר בתחומי הפרשנות ולימוד התורה והגמרא. מה שנתן לנו את הסיפרות התורנית האדירה שיש לנו היום. מדינת ישראל היא אמנם יישות ריבונית ונפרדת, אולם על אף שהאתוס של ''העולם כולו נגדנו'' מצוי אצלנו במידה רבה, ובתקופה מסויימת אפילו שרו אותו, נראה לי שמבחינה תרבותית כלכלית אנחנו מאוד פתוחים לעולם. כמו כן לא הרגשתי שיש שנאה אצלנו כלפי ''כל תרבות חיצונית'', אפילו להפך. המסקנה שלי היא שאין קשר בין תחושת נרדפות (נכונה או לא), ובין יצירתיות והתפתחות תרבותית וכלכלית. לא ראיתי איזושהי הוכחה במאמר שיש קשר כזה, או אפילו קורלציה בין שני הדברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |