בתשובה למיכאל מ. שרון, 30/04/03 5:17
סקופ...תמונות אמיתיות של המנורה וכלי הקודש (משער טיטוס ברומא) 143742
סקופ ישן, בעצם, אך טוב מראה עיניים להזכירנו שאין מדובר רק בערטילאיות.

שימו לב לשבוי העיברי החמישי מימין, הכורע מעט תחת משא תיבה כמעט ריבועית. השלושה שלידו (שימו לב שלא הרביעי לידו - זה השלישי מימין) נושאים את המסילה המעמיסה את כל קבוצת החפצים, אך איש זה נידרש כנראה לתת תמיכה ספציפית לתיבה, כנראה מפאת צורתה המעוגלת מעט ורוחבה.

מבט נוסף עשוי להצביע על כך כי הדימיון הניתפס מיידית לקטקומבה או משהו בעל תצורה דומה הינו מטעה. שכן אדם יחיד אינו מסוגל לתת תמיכה יעילה למבנה אבן כבד בפני התגלגלות הצידה, מה שלא מצביע על תיבת אבן בניגוד למבנה קטקומבה.

הבוחן טוב עשוי להבחין בחזית התיבה, מוטה לשמאל מהמרכז במה שיכול בנקל להתפרש ויזואלית כדמות מכונפת. זו יכולה להתפרש ויזואלית כצורת אדם (או אשה) מכונף הנוטה קדימה, שמוטת הכנף השמאלית מתווה מעין \/ וי הפוך שקודקודו סמוך למכסה.

האומנם כרוב? (כשמשנהו בצד הנגדי?).

חשוב ביותר לשים לב שהדמות אינה בולטת ביחס לדופן, כלומר הפסל הרומי שפיסל-חרט את מחזה הניצחון הזה, השתדל להבליט שמדובר בציור. דבר זה עשוי להוות אינדיקציה נוספת לכך שהתיבה אינה עשוייה אבן, אלא כנראה עץ כבד ועבה.

(המכסה עשוי להטעות ולהתפרש כשוליים של מכסה קטקומבה, אך הצורה הכללית סוטה מעט מתבנית קטקומבה, ויש רמז לצורה מעוגלת מעט).

ניתן להבחין גם במעין יתד קצר בצד ימין של המכסה, בתחתית.

האם ארון הברית?

כשהכרובים מצויירים בו, אחד מכל צד?

ניתן גם להבחין בשלושה כלי קודש זהים מוזרים, הנישאים על ידי השבויים השני והשביעי משמאל והשלישי מימין, הסמוך לתיבה.

ככל הנראה, החפצים בסביבת המנורה מהווים את ריכוז כלי הקודש החשובים ביותר, ושבויים אלה מהווים בסבירות גבוהה קבוצה מובלטת הנושאת את המיטב שבכלים, אלו בעלי החשיבות הגדולה ביותר לתעצומות המלחמה מעוגנות האמונה של עמו של ה' צבאות.
סקופ...תמונות אמיתיות של המנורה וכלי הקודש (משער טיטוס ברומא) 143785
עוד דבר שכדאי לשים אליו לב הם הציורים שעל המנורה עצמה ובמיוחד התמונות של היצורים המוזרים שחקוקות על בסיסה .
על גבי המשטח הנמוך נראים שני "תנינים " ( דרקונים? ) פנים אל פנים בתנוחה זהה. אולי אלה "נחש הבריח" ו"נחש העקלתון " מהמקרא?
על גבי המשטחים הקיצוניים בשורה העליונה , מופיעים יצורים זהים וסימטריים בעלי זנבות דגים וראשים שיש בהם דמיון כלשהו לראש חתול ומייצגים אולי את "התנינים הגדולים " הנזכרים בבראשית א, 21.
התנין שעל גבי המשטח האמצעי בשורה התחתונה ,שראשו מזדקף ביהירות למעלה ולאחור אולי מרמז על היצור המפלצתי "רהב " שלפי מסורות קדומות נלחם באלוהים על השליטה ביקום.
התבליט שבמשטח האמצעי שבשורה העליונה נושא דמיון מעורפל ליצורים בעלי כנפיים העומדים זה מול זה . ואפשר שאלה הם הכרובים .
כל הציורים האלה הם כמובן מוזרים מאוד מה פתאום מציירים דמויות מיתולוגיות כאלה על כלי קודש ?
יש חוקרים החושבים שאולי אלה תוספות של האמן הרומאי האלילי , אבל קשה להבין בשביל מה היה צריך להטריח את עצמו . סביר יותר להניח שהוא העתיק את מה שאכן היה שם.
יש אגב כלל הילכתי שאוסר במפורש דמויות תנינים שמסמרות יוצאים מצווארם כי תנינים אלה הינם סמל לעבודה זרה, אבל אותו כלל הילכתי ממהר לציין שתנינים בעלי צוואר חלק ( כאותם שעל בסיס המנורה ) מותרים.( תוס' עבודה זרה ה' 2 ).
סקופ...תמונות אמיתיות של המנורה וכלי הקודש (משער טיטוס ברומא) 143831
מעניין ומרתק..

ניתקלתי אגב בתאור סכמטי של ההיסטוריה היהודית אצל ההיסטוריון הרומי טקיטוס, בו קיימת התייחסות למושפעות מהדת המצרית (הגם שהוא אומר שכשדתם אומרת א' הרי הדת היהודית אומרת במכוון ההפך, לטענתו למטרת הפגנת יחודיות וניבדלות).
------------------------------
טקיטוס (ומקורות רומים נוספים)
מדובר אגב בגישה שהיום היינו מכנים אנטישמית, ואשר העמידה את יוספוס פלוויוס על "רגליו האחוריות" והיתה בין מניעיו לכתיבת "קדמוניות היהודים".
משה ככהן מיצרי ותל אל רומידה: מיסתורין על גבי מיסתורין 143837
מעניינים גם דבריו של סטרבו, אודות משה ככהן מצרי, שמרד במסורת המצרית, יצר גישה חדש ומהפכנית (בעקבות פרעה אחנאתון שהיציב גישה מונוטאיסטית?) והוציא איתו חלק מהמצרים שהושפעו ממנו ממצרים. ואודות התדרדרות הגישה המוזאית ועליית מגמות עריצות וקנאיות בהמשך (דבר המתיישב גם עם הטפות הנביאים המאוחרים)

http://www.fordham.edu/halsall/ancient/roman-jews.ht...

-the report most credited, among many things believed
respecting the temple and the inhabitants of Jerusalem, is that the Egyptians were the ancestors of the present Jews. An Egyptian priest named Moses, who possessed a portion of the country called Lower Egypt, being dissatisfied with the established institutions there, left it and came to Judea with a large body of people who worshiped the Divinity. He declared and taught that the Egyptians and Africans entertained erroneous sentiments, in representing, the Divinity under the likeness of wild beasts and cattle of the field; that the Greeks also were error in making images of their gods after the human form. For God, said he, may be this one thing which encompasses us all, land and sea, which we call heaven, or the universe, or the nature of things. Who, then, of any understanding would venture to form an image of this Deity, resembling anything with which we are conversant? On the contrary, we ought not to carve any images, but to set apart some sacred ground as a shrine worthy of the Deity, and to worship Him without any similitude. He taught that those who made fortunate dreams were to be permitted to sleep in the temple, where they might dream both for themselves and others; that those who practiced temperance and justice, and none else, might expect good, or some gift or sign from the God, from time to time.

By such doctrine Moses persuaded a large body of right-minded persons to accompany him to the place where Jerusalem now stands. He easily obtained possession of it as the spot was not such as to excite jealousy, nor for which there could be any fierce contention; for it is rocky, and, although well supplied with water, it is surrounded by a barren and waterless territory. The space within the city is 60 stadia in circumference, with rock underneath the surface. Instead of arms, he taught that their defense was in their sacred things and the Divinity, for whom he was desirous of finding a settled place, promising to the people to deliver such a kind of worship and religion as should not burden those who adopted it with great expense, nor molest them with so-called divine possessions, nor other absurd practices. Moses thus obtained their good opinion, and established no ordinary kind of government. All the nations around willingly united themselves to him, allured by his discourses and promises.

His successors continued for some time to observe the same conduct, doing justly, and worshipping God with sincerity. Afterwards superstitious persons were appointed to the priesthood, and then tyrants. From superstition arose abstinence from flesh, from the eating of which it is now the custom to refrain, circumcision, cliterodectomy, and other practices which the people observe. The tyrannical government produced robbery; for the rebels plundered both their own and the neighboring countries. Those also who shared in the government seized upon the property of others, and ravaged a large part of Syria and of Phoenicia. Respect, however, was paid to the Acropolis [Zion, or the Temple Mount in Jerusalem]; it was not abhorred as the seat of tyranny, but honoured and venerated as a temple. . . .Such was Moses and his successors; their beginning was good, but they degenerated.

When Judaea openly became subject to a tyrannic government, the first person who -

תל אל רומידה: מיסתורין על גבי מיסתורין
אניגמות בפרשת העגל, משה ואהרון

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים