בתשובה לדובי קננגיסר, 01/05/03 14:51
הפרדה בין עיסוק ציבורי לחיים פרטיים 143871
הממשלה דווקא לוקחת כספים מהעניים (למשל מע"מ, למשל מס-האשליות של ההגרלות למיניהן) ומעבירה לעשירים (למשל מענקים לעידוד השקעות, למשל השלמת הכנסה מכביש חוצה ישראל, למשל רכישת נשק, למשל אישור הלוואות חסרות כיסוי למיניהן).

אבל אפילו אם היא לא היתה עושה את זה באופן ישיר, היא עושה את זה באופן עקיף על ידי מערכת מיסוי שמועלת בתפקידה: מסים אמורים להעביר כסף מהעשירים לעניים, הן בתור סולידריות חברתית בסיסית והן בתור פיצוי על אי-השוויון המובנה ביחסי הכוחות של "השוק החופשי" (יחסי כוחות שמביאים מטבעם לכך שעסקאות בין עשירים לעניים מוטות בדרך כלל לטובת הראשונים). מערכת המיסוי הרגרסיבית הנהוגה בישראל עושה את ההפך.
השלמה: 143873
(... למשל חלוקת חברות בחצי-חינם במסווה של ''הפרטה'')
הפרדה בין עיסוק ציבורי לחיים פרטיים 143882
"מס האשליות" אינו חובה, כידוע לך. הממשלה לא אחראית עם טיפשותם של אנשים. מע"מ, למיטב ידיעתי, אינו מותנה במבחן הכנסה הפוך. כולם משלמים אותו.

האם אתה מצפה שהמדינה לא תוציא כסף כלל מלבד על מדיניות רווחה? אז איזה אינטרס בדיוק יש לעשירים לשתף פעולה עם השטות הזאת? לשלם מיסים כדי שאפשר יהיה לקנות נשק ולהגן על המדינה - זה אני מבין. או כדי לפתח תשתיות. אבל לשלם כסף אך ורק מתוך "סולידריות"? סליחה, קח את הסולידריות שלך ודחוף אותה איפה שהשמש לא זורחת. מיסים אמורים לאפשר למדינה לספק שירותים לאזרחיה. לא סולידריות ולא בטיח. מיסים לא נועדו לפצות על כלום. מדיניות רווחה נועדה לכך, וגם לזו אני מתנגד בחלק ניכר מהופעותיה.

והייתי שמח אם תצביע על האופן שבו בישראל יש מערכת מיסוי רגרסיבית. למיטב ידיעתי, אדם שמרוויח 30K ש"ח משלם אחוז הרבה יותר גבוה של מס ממי שמרוויח 3K.
הפרדה בין עיסוק ציבורי לחיים פרטיים 143899
האינטרס של העשירים לשתף פעולה זה כדי שהעניים לא יעמידו אותם מול הקיר וירו בהם .

אין לראות במשפט הנל משום המלצה.
המציג אינו עני.
הפרדה בין עיסוק ציבורי לחיים פרטיים 143901
המדינה לא אחראית על טפשותם של אנשים, אלא על הבאתם למצב שבו הם נזקקים לאשליית ההיחלצות הקלה, ועל השיווק אגרסיבי שלה אליהם. זה סתם שכמעט כל ה"טפשים" הם עניים?

הרגרסיביות נעוצה בכך שהמע"מ על השניצל הוא בגובה המע"מ על הוולבו, ובכך שאין מס על ירושות ושהמיסוי על רווחי הון (בניגוד לרווחי עבודה) מזערי.

אין לי התנגדות מוחלטת לכך שהמדינה תיקח כסף מעניים, וגם לא לכך שהמדינה תתן כסף לעשירים. העניין הוא במידה: מסים אכן נועדו לאפשר למדינה לספק שירותים לאזרחיה (כולל שירותי רווחה), וזוהי למעשה העברה של כסף מהעשירים (שיש להם יכולת מימון) לעניים (שהם בעיקר צריכים את השירותים הללו). זה צריך להיות הכיוון הכללי של זרימת הכסף, וברור שלעשירים אין אינטרס לשתף עם זה פעולה: בשביל זה צריך את המדינה, שתכפה עליהם. למרבה הצער, היא עושה את ההפך.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים