בתשובה ליהונתן אורן, 01/05/03 21:00
הטרור כתרנגולת 144000
אם כך יש למנהיגים אחריות לא לחשוף את האזרחים מחדש לטרור האימים אותו חווינו לא מזמן. איך זה מתיישב עם הרעיון לצעוד באותו מסלול (ואפילו גרוע יותר) של אוסלו שתוצאתו היתה אומללה?
זה לא עניין של חלומות ואידאלים. הגנה על אזרחיך מטרור היא דרישה מינימלית ממנהיג. מה עומד כנגד זה לדעתך, כאשר מנהיגינו באים לשקלל את האופציה של הסכמה למדינה פלשתינית שהסיכון בה לאזרחי המדינה הוא ממשי וברור, לעומת התנגדות להקמה של מדינה כזאת?
הטרור כתרנגולת 144010
לא יודע מה עומד כנגד זה. ז"א אני יכול לחשוב על כל מני תסריטים, אבל זה לא כל-כך מעניין אותי. את רוצה לטעון שאין דבר שיכול לעמוד כנגד זה?
הטרור כתרנגולת 144012
בודאי שיש, עובדה שמנהיגינו עושים זאת.
השאלה שלי היא מהו אותו דבר שהוא עד כדי כך חזק וחשוב להם, שהם מוכנים לקחת את הסיכון העצום הזה לאזרחים והמדינה שהם אחראים עליה.
במעלה הפתיל הועלו כמה אפשרויות, אולם כל אחת מהן מחייבת מסקנה שקצת משנה לנו את המבט על העולם.
הטרור כתרנגולת 144020
אין "אותו דבר". הישרדות של מדינה בעולם המודרני מחייבת ניווט בין הרבה סוגי אילוצים ושקלול של הרבה מאוד גורמים (כלכליים פנימיים וחיצוניים, ביטחוניים, סולידריות חברתית, תמיכה חיצונית וכדומה).
במושג "אחריות" התכוונתי לומר שגם אם מנהיג חושב שהיה אפשר לעשות דברים בדרך אחרת לגמרי, זה יחייב מהפכה בדרכי ההתנהלות של המדינה (שדי דומות לדרכי ההתנהלות של מדינות אחרות). לפעמים הסיכון פשוט גדול מדי. אנחנו אף פעם לא יודעים לאן מדרדרות מהפכות, ומנהיג אחראי לא ייקח כזה סיכון. ומה שיפה/לא-יפה בדמוקרטיה – אם הוא ינסה לסטות מהדרכים המקובלות, סביר שהאזרחים יעיפו אותו מעמדת המנהיגות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים