בתשובה לאסף עמית, 16/01/01 15:03
תיניטסלפה הרטסונ הזוקה תא לסחל! 14476
םיאניתשלפה םע םימכסה וליא יאמ האצותכ םלעת איהש בשוח ינא ןיא .תוימשיטנא םג תארקנ תיטפמיס אלו תיביטקניטסניא הבוגת התוא

.שארמ ןולשיכל ונודנ םהב תוברק שי.
אנטישמיות? 14478
אולי לא הבהרתי את עצמי - התגובה הבלתי סימפטית שגורם אזכורה של ישראל בתפוצות היא בפירוש תופעה של החודשים האחרונים. רק לפני חצי שנה התגובות היו אחרות לגמרי. בוודאי שיש מקומות בעולם בהם עדיין ניתן לפגוש אנטישמיות במובנה הקלאסי, אבל אני מעיד על תופעה חדשה יחסית לזמן האחרון. הפעם הקודמת בה נתקלתי בהתנהגות דומה מצד "העולם" היתה בתחילת שנות התשעים כאשר יצחק שמיר הביא את ישראל לבידוד מדיני כמעט טוטאלי, וזה השתנה ולמעשה נעלם עם החתימה על הסכם אוסלו א' בשעתו.

אפשר לפטור את כל העניין באיזו אנחת "עוילם גוילם" והסבר מלומד למה אנחנו צודקים וכל השאר טועים, אבל הרבה אנשים כמוני נדרשים בעת הזו לעמוד בפני דילמות אמיתיות שמציגים להם המשקיעים מחו"ל: לרדת מהארץ, או לעזוב את החברה בה הם עובדים וללכת לחפש קריירה במקום אחר. תנחשו במה הרוב בוחרים.
תוימשיטנא? 14482
Thanks for replying to my message even though it was hardly readable.

Anyhow, I've understood that the phenomenon is a rather new one. I doubt though, if potential investors consider the ethical aspects of the situation before making an economical decision. I always thought that the mere instability of the region is the one and only deterring factor. Indeed, it is just a superficial impression, based mostly on what's written in newspapers, so I might be completely wrong there.

One thing though, I know for sure. Those reactions – they emerge on an antisemitic background. After all, if you were an Israeli arab, wouldn't you be treated as usual?

לא אנטישמיות אלא עדר אלקטרוני! 14483
אסף,

החשש שלך מדעת הקהל העולמית הנוטה ברגע זה לרעתנו מובנת לי בהחלט. כידוע עוצמתה של מדינה אינה נובעת רק ממספר הטנקים בארסנל שלה ואפילו לא ממספר ראשי הנפץ הגרעיניים שברשותה, היא גם פונקציה של מעמדה בקהילה הבינלאומית שמכתיבה בימינו, יותר מאי פעם, את מצבה הכלכלי. כל מדינה הרוצה לשגשג צריכה להביא בחשבון את השווקים הגלובליים, ואלה מורכבים ממיליוני משקיעים המזרימים כסף ברחבי העולם באמצעות תקשורת אלקטרונית. משקיעים אלה, "העדר האלקטרוני", בורחים מפני מקומות שיש בהם סיכסוכים כמו מפני אש. העדר האלקטרוני הוא שווה נפש לעניינים כמו "אנטישמיות" ו"צדק היסטורי", הוא פשוט אינו רוצה להשקיע באזורים לא יציבים, ואחת היא לו אם מדובר בצ'צניה, בהונג קונג או בישראל, כל שהוא מבקש הם כרי מרעה דשנים נקיים משדות מוקשים. במילים אחרות, גם לו צה"ל לא היה מגיב כלל לפרובוקציות הפלסטיניות, וגם לו המחזות היחידים המוקרנים על מסכי הטלוויזיות בעולם היו של אוטובוסים מתפוצצים בחוצות ערי ישראל, גם אז היה העדר האלקטרוני נס מפה. התיירות היתה מתמוטטת גם לו היינו טלית שכולה תכלת מוכתמת בדם.

אז מה לעשות? להיכנע לכל הדרישות של הקוזה נוסטרה הפלסטינית כדי שיהיה שקט? אם הסחטנות תתגלה כשיטה יעילה הרי לא יהיה לזה סוף.

אנחנו במלחמה, ובשדה הקרב של המאה ה-‏21, החזיתות התקשורתיות והכלכליות משחקות תפקיד עצום, אף הן חלק מהשדה הזה. יש להתחשב בדעת הקהל העולמית, להביא בחשבון את התנהגות העדר האלקטרוני, אבל אי אפשר לתת לו להכתיב את המדיניות הלאומית.

ובאשר להערתך, שאתה וחבריך כבר מרגישים אישית את הלחץ של משקיעי החוץ, כל שאני יכול לומר לך הוא, שהיחיד יכול לערוק משדה הקרב, זה עניין שבינו לבין מצפונו, אולם האומה ככלל צריכה לחשוב במונחים של טווחי זמן ארוכים בהרבה מאשר תדירות התנודות בשוקי העל.

בברכה,
ג. שמעון
אז מה עושים? 14485
אני לא יודע מה לעשות, ובוודאי ש"להיכנע לקוזה נוסטרה" זה אף פעם לא רעיון טוב, וגם לא עכשיו. עם זאת, יש לי הרגשה שהתחלת התשובה לשאלה הזאת חייבת לבוא בהשלמה עם זה שלפחות בקרב על דעת הקהל העולמית אנחנו לא מנצחים, ואין לנו איזה "צה"ל" מטאפורי או איזה "אריק" וירטואלי שרק צריכים לפוצץ את הצורה למישהו והכל יסתדר. כדי לתת תשובה אמיתית לשאלה שלך, אנחנו צריכים קודם כל להביט על המצב מנקודת מבטו של המפסיד, זה שחייב להתפשר ולוותר על כמה מעקרונותיו המקודשים לא מתוך נדיבות של מנצחים אלא כי אין לו ברירה. הוא הפסיד.

אבל לא, אנחנו לא פראיירים של ערפאת. מפסידים? אנחנו?! חלק לא מבוטל מקוראי הפורום הזה הרי מתלבטים כרגע בין להניד ראש בחמלה על תבוסתנותם הבלתי נלאית של השמאלנים, לבין תיוגי באופן אישי כבוגד, דביל או פחדן. זאת, לדעתי, הבעיה האמיתית. כל עוד יסרב רוב הציבור בישראל להבין שהוא נמצא כבר כמה חודשים כשידו על התחתונה, וזה לא כי אהוד ברק לא נתן לצה"ל לנצח אלא כי בקרב הזה צה"ל מעולם לא השתתף, לא יתחיל לקרות כאן שום דבר שישקם את מעמדנו בעולם. יחד עם ההסלמה והפיגועים והויכוחים וההאשמות ההדדיות, ממשיך ואף מתגבר הטפטוף של המוחות ושל המשאבים החיוניים לחו"ל עם כרטיס טיסה בכיוון אחד, ומה אני אגיד לך? מאיפה שאני נמצא לא רואים את האור בקצה המנהרה.

אז מה עושים? בהודעה קודמת קבעת שבהינתן מספיק חיסולים, לא תהיה יותר "קוזה נוסטרה" פלסטינאית (רק ישראלית, אבל זו כבר תוספת שלי...) ואז אפשר יהיה כנראה להתחיל לדבר על הסכם שלום. האמנם? ועם מי בדיוק? קשה לי לדמיין הסכם שלום שנעשה תוך תחיבת אקדח טעון אל רקתו של אחד החותמים עליו, וזה גם לא נשמע לי כמו הסכם שיחזיק מעמד שניה לאחר שהאקדח המאיים יחזור לנדנו.
מי שלף את האקדח? 14493
הרשה לי להסכים עם כל מילה בסיפא של דבריך: "קשה לי לדמיין הסכם שלום שנעשה תוך תחיבת אקדח טעון אל רקתו של אחד החותמים עליו..." וכו'. אבל מי אם לא ערפאת הפך את שולחן המו"מ בקמפ דיויד ושלף את האקדח?
מי שלף את האקדח? 14503
יופי, שוב חזרנו לטענת ה''הם התחילו''. בכל אופן זה לא סוג האיום שאליו התכוונתי. אתה תיארת מצב בו לאחר סדרה של חיסולים יקום אולי דור חדש להנהגה הפלסטינאית ואיתו אפשר יהיה לדבר על שלום. לדעתי, המסר מחיסולים של מנהיגים (דבר שהפלסטינאים לא עושים, רק אנחנו) יוצר איום באופן אישי על המנהיגים החדשים, ולמעשה משדר להם מסר שאם הם לא חותמים על ההסכם, גם הם יחוסלו. זה האקדח ברקה שאותו תיארתי, ובתנאים כאלה - בניגוד לנפנופי הידיים של ערפאת שאף אחד כאן לא ממש נבהל מהם - אי אפשר לעשות שום הסכם.
14509
לא תיארתי מצב שבו אפשר לחסל את המאפיה הפלטינית בזבנג וגמרנו. וגם ''האקדח הישן'' הזה שרון לא יוכל לירות בהם ישר באמצע המצח ולסגור עניין. כל שציינתי הוא שיש לנו עסק עם מאפיה שצריך להלחם בה ואסור לשאת ולתת איתה לאחר שנחשף פרצופה. הנוסחה המופרכת של בן עמי ש'ערפאת הוא לא ממש פרטנר אבל אין בלתו', מתועבת בעיני, זו כניעה לאלימות. אני מתנגד לה כפי שהתנגדתי במשך שנים לאלימות של המתנחלים.
מי שלף את האקדח? 14523
אסף, למה את מעוות? הרי לא מדובר על חיסול מנהיגים משום שהם סירבו לחתום על הסכם - מדובר על חיסול של אנשים ששולחים מפגעים לביצוע פיגועי טרור כנגד אזרחי ישראל. ההבדל הוא ברור. אני מאמין שיכול לקום מנהיג פלסטיני שיעמוד על האינטרסים הפלסטינאים גם בלי להיות טרוריסט.
מי שלף את האקדח? 14534
אני לא אתווכח איתך לגבי הסיבות לחיסולים, כי זה עניין שנתון לפרשנות ורק הליך משפטי (שישראל נמנעת ממנו) יכול לקבוע את האמת.

לגבי הטענה השניה שלך, כל עם כבוש שנלחם למען הקמת מדינה מגלה במוקדם או במאוחר שבלי טרור זה לא ילך. הבט על הדרך בה גורשו הבריטים מישראל באמצעים שלא היו מביישים שום ארגון טרור, פלסטינאי או אחר. תגיד לי בכנות - אם אצלנו זה עבד כל כך טוב ואפילו הפך לחלק ממורשת הקרב המפוארת של מדינת ישראל, למה כשהפלסטינאים פועלים באותן דרכים ממש פתאום מדובר בטרור מתועב ורצחני?
מי שלף את האקדח? 14536
המחתרות לא פעלו נגד אזרחים, רק נגד חיילים בריטיים (ופקידי צבא) שהיו בארץ.

היו כמה מקרים של נסיונות (חלקם מוצלחים) לפגוע בפוליטיקאים, אבל אלו המיעוט, היוצא מן הכלל ולא הכלל.
מי שלף את האקדח? 14553
1. כמה אוטובוסים של ילדים בריטיים פוצצו המחתרות ?
2. כמה אזרחים בריטים נכים נזרקו ע"י אנשי המחתרות מאוניה לים ?
3. כמה משפחות בריטיות נורו מטווח של מטר וחצי כשהם מסתכלים תוך כדי ירי לעיני הנשים והילדים ?
ואל תספר לי על מלון דוד המלך. שם הייתה הזהרה מוקדמת, ובגלל תקלה לא פונה הבניין.
מי שלף את האקדח? 14555
כמה עמים כבושים היו בפלסטינה שתחת שלטון המנדט? כמה מהם נלחמו להקמת מדינה? כמה מאלה השתמשו נגד הבריטים באמצעים שלא היו מביישים שום ארגון טרור?
(אותן שאלות לגבי השלטון העותומני בפלסטינה, אם יש לך כח)
מי שלף את האקדח? 14557
איזה הליך משפטי ?
האם במלחמה מקיימים דיון על כל חייל שנהרג ?
אבל אולי באמת , אם זה מציק לך, כך יוזמה ופנה למג"ץ
נראה מה הם יגידו
החיים כבצל 14488
אין כל קשר בין 'אנטישמיות' לביקורת מוצדקת - לעיתים - על מהלכיה השונים של ישראל.

הנימוק הגורס כי העולם הינו אנטישמי אינו יותר מאשר געגוע רחוק לפוזיצית ה'קורבן' האהובה על אנשים וגופים שונים ממוצא יהודי, ובמיוחד בקרב אלו החיים במקום המתקרא 'גלות'.

ישראל אינה 'קורבן' של איש, וגם הפלסטינאים אינם 'קורבן' של ישראל.
השימוש בצורות מחשבה פסוידו-דתיות אלו הינו הרה אסון עבור כל צד או גורם אנושי שהוא, היות וה'קורבנות' אינם יכולים לגלות כל אחריות למעשיהם, ומכאן נטייתם האווילית לגרוס כי הכל 'מותר' להם.

הנקודה הבאמת בעייתית שהעלת, אשר עימה אני מסכים, הינה העובדה כי העולם כמעט ואינו מעביר ביקורת על הפלסטינאים.
הללו במשך שנים קיימים בתת המודע הקולקטיבי המערב אירופאי כ'קורבנות' מסוגם של ילדי הרחוב בעולם השלישי, אשר צבא מחנכים ופסיכולוגים - הנזון מהריר אשר הפרישו הוגי אסכולת פרנקפורט - משחר לפתחם על מנת לסעדם ולהחזירם ל'מוטב'.

מובן מאליו כי כך אין פותרים סיכסוכים לאומיים ובינלאומיים כאחד.

בברכה

א. מאן

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים