בתשובה לפרופילניק ותיק, 05/05/03 6:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ממך נחסך התענוג, ובגללך ושכמותך אני מתענג על מילואים ארוכים יותר. אלוהים, אני מאד מקווה שמי שקובע את השווי שלנו ייקח את זה בחשבון, אבל לא נראה לי שהוא יחזיר לי את השלוש שנים ואת חודשי המילואים. זה לא צריך להפריע לך להרגיש דפוק, כמובן, יש כל הסיכויים שאתה באמת כזה. החברה הישראלית לא היתה יכולה להתקיים אם כולם היו כמוך, ואם זה לא קריטריון תקף לקביעת שווי (יחד עם נוספים, כמובן), מה כן? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
החברה הישראלית לא הייתה יכולה להתקיים בלי מנקי רחובות, אופים, כבאים, שוטרים, וירקנים. אני מניח שאתה הולך עכשיו לעבוד במשרה חלקית בכ-ל העבודות האלה, כדי שחס וחלילה לא יוכלו להגיד שאתה לא שווה שום דבר, נכון? אז מה אתה עושה באייל? אתה מאחר למסעדה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לחברה הישראלית מנגנונים שמבטיחים מספר מספיק של ''מנקי רחובות, אופים, כבאים, שוטרים, וירקנים'', ולעומת זאת יש מחסור חמור בלוחמים. מסיבה זאת אין גיוס חובה לשורות הירקנים, אבל יש כזה לצבא. אין קלון בחוסר יכולת לשרת בצבא, אבל זה גם לא כבוד גדול מדי. הפוזה כאילו אי השרות מעיד על איזה יתרון מוסרי של יפי הנפש שחיים כאן בזכות המילואים שאני עושה היא פוזה מגעילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש לחברה הישראלית מנגנונים שמבטיחים מספר מספיק של "מנקי רחובות, אופים, כבאים, שוטרים, וירקנים", ולעומת זאת יש מחסור חמור בלוחמים", על סמך מה קבעת את הטענה הזו, לפי הנתונים שמתפרסמים יש לחברה הישראלית עודף (חמור?) בלוחמים (למשל, http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/140320... וכתבה כזו מתפרסמת מדי פעם על כל יחידה לוחמת) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על סמך כמות ימי המילואים שאני נדרש לעשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מעיד בהכרח על מחסור בלוחמים, סביר שזה מעיד על מחסור בלוחמים מוכשרים (=כאלה שעברו הכשרה), ועודף של אנשים בעלי מוטיבציה שלא עברו הכשרה מתאימה, עקב החלטת מערכת הביטחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהקישור שנתת עולה שיש עודף מתנדבים ליחידת ''דובדבן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן הוספתי ''וכתבה כזו מתפרסמת מדי פעם על כל יחידה לוחמת'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוספת, לא הוכחת. הבה נתפשר - אל תטרח לגבי כל היחידות הלוחמות, נסתפק בנח''ל, בגבעתי, בחיל השיריון ובתותחנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמען ההגינות כדאי לציין שגם האייל האלמוני הראשון (זה שטען שיש מחסור) לא נתן הוכחות של ממש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה הוכחות אתה מצפה שאביא? את צו הקריאה שלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ארבע חטיבות חי"ר, לפי http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/180320... לשלוש (כולל הנח"ל) מהן אין בעיה, הרביעית *אולי* בעייתית (עד כמה שידוע לי, ממקורות שאינן גלויים, גם שם אין כלל מחסור במתנדבים, למעשה, היום אין חייל סדיר בצה"ל שמשרת בחי"ר ללא שהתנדב לכך), אבל זה בהחלט לא מצביע על מחסור בלוחמים, בשורה התחתונה, *אין מחסור בלוחמי חי"ר*. לשריון באמת הייתה בעיה במשך תקופה מאד ארוכה, אבל, היום גם לשריון יש התנדבות ערה, וכל המקומות מלאים. בקשר לתותחנים (ולנ"מ), אין לי מושג, ולא הצלחתי למצוא מקורות גלויים, אבל אפשר להניח שהמצב שם דומה ואולי אפילו טוב מזה שבשריון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה הבסיסית היא שהכשרת חייל מקצועי כיום היא ממושכת, אך יש לחץ לקצר את השירות הצבאי. לא בעיה למצוא מתנדבים לסיירת מטכ''ל. הבעיה היא לייצר קצינים של סיירת מטכ''ל שיש להם ית''ש ארוך. אותם דברים אמורים בכל קצונה מקצועית שתיקח. ככל שההכשרה ארוכה יותר, קשה למצוא מישהו שישרת זמן ארוך בשירות סדיר. לכן נטל המילואים על קצינים מקצועיים הופך למטלה של ממש. הוסף לכך את העובדה שעל פי התנהלות המלחמות אצלנו יש פער ענק בין גודל הצבא הנדרש בחיי יום-יום לבין גודלו בזמן מלחמה. הצבא צריך לגדול לעתים בסדר גודל שלם, ובזמני שיגרה הוא עוסק בלאמן את חיילי המילואים (בנוסף למשימות השוטפות). מכאן שלמטלות היום-יום הצבא, כנראה, גדול מדי. אם הוא אמור לפעול במלחמה קלאסית, הוא כנראה קטן מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכול זה, ועוד, לא משנה את העובדה שאין מחסור חמור בלוחמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, חשבתי אם זה לא בזבוז זמן לענות לך, שהרי מן התגובה שלך ניכר שאתה יודע הכל ("יש כל הסיכויים שאתה דפוק/ אם כולם היו כמוך") אז אתה יודע מי אני, אתה גם יודע מה אני חושב ומה אני מרגיש, ומיותר לספר לך את זה מעל דפי האייל. במחשבה, מעל אותם דפי איל אני מדבר לא רק איתך אלא עם עוד כמה וכדאי שישמעו לא רק את הצד שלך, אותו ממילא שומעים יותר מדי במדינה הזאת. תגובתך מייצגת את הדבר הזה בדיוק: את "ידיעת הכל" הזאת שלא שואלת את האדם למה העניינים אצלו הם ככה, ומראש פוסלת, מראש מענישה. "ידיעת הכל" הזאת מאפיינת את כל הישראלים המכוערים באשר הם, ומרשה להם להיות מצ'ואיסטים וגזענים כמו שהם. היא מתחילה כנראה, מהצבא. ובכל אופן, כמה דברים, לא שאני חושב שזה מעניין אותך ואת כל אלה שכמוך: א. אני לא ביקשתי את הפרופיל. וכמוני עוד רבים. היינו מוכנים לשרת.נכון, שיש גם כאלה שביקשו. אני, אישית, מכיר מעט מאד כאלה. ב. מה שחזר אלי בקריאת הכתבה הוא הזלזול, לאחר שנשלחתי לקב"נים, אני כפי שהייתי אז, נער בודד ומבוהל, מחפש את דרכו בעולם. היה איתי ספר ("ארבעים הימים של מוסא דאג" היוצא עכשיו במהדורה מחודשת). רציתי לדבר איתם על *דחיית* גיוס, מסיבות שלא נפרט אותן כרגע. הם בכלל לא התעניינו במה שיש לי להגיד, שאלו אותי שאלות קצרות, עיינו בספר שהיה איתי במין זילזול כזה, הרגשתי את המחשבה שלהם "עוד אינטיליגנט אחד שבא לקרוא לנו ספרים" (ואולי, מי יודע, ספרים שמקלקלים לנו את היחסים הבטחוניים הטובים עם תורכיה. לא אתפלא אם גם על כך הם חשבו). וכך, תוך דקות אחדות, הם קבעו מה אני שווה. כל זה רק משום שהעזתי להיות *חריג*. אני ערערתי כעבור חצי שנה. לא עזר. כמה עוד כמוני לא היה להם אפילו הכח לערער? איזה סיכוי יש למי שהמערכת "יודעת עליו הכל"? אני מדבר פה על נורמליים, שלפחות בגיל 18 הם רוצים לשרת. זה שאחר כך נהייתי אנטי צבא ובמידה רבה אני כיום גאה שלא נטלתי חלק במלחמת שרון בלבנון (ורק מצטער מאד על הנופלים) ובכיבוש השטחים, לא רלוונטי למה שהיה אז. חשבתי, הגיעו אלי כל מיני טענות כאלה, שהיום המערכת אנושית יותר, פחות נוטה לקבוע שיווי נמוך ולקבור חבר'ה טובים בדרך זו מחוץ לגדר, עד שבא המאמר הזה ופשוט החזיר אותי לאז, ומוכיח לי שיש דברים בחברה הישראלית שלא ישתנו. ג. אתה מתענג על מילואים ארוכים יותר, ואילו אני מתענג על מלחמה שהיא לכל החיים. מלחמה על שמי הטוב, להוכיח בכל מקום שאני בסדר למרות שקיבלתי פרופיל 21, וטוב מהרבה פסיכופטים חארות ומושחתים שכן הצליחו להתברג במערכת. אני נלחם מלחמה אמיתית לכל החיים מול כוחות הרשע העומדים 24 שעות ביממה לקבור איש כמוני בעוד שאתה תיהנה בכל מקום מזכויות של יוצא צבא. ד. אלוהים שבשמים, אם יש דבר כזה והוא שקובע את השיווי שלנו, אני מאד מקווה שיתחשב ויקח את זה בחשבון, אבל לא נראה לי שהוא יחזיר לי 24 שנות מלחמה שיש לי ושנות המלחמה הבאות שעוד יבואו לי. המלחמה שלי היא אין סופית. אולי אתה שמח, בעיני אתה סתם רשע. ה. "החברה הישראלית לא היתיכולה להתקיים אם כולם היו כמוך". אולי, אם החברה הישראלית היתה מורכבת מיותר אנשים כמוני, היא היתה מוצאת דרך לחיות בשלום עם הסביבה ועם העולם? הבעיה של החברה הישראלית היא שיותר מדי אנשים הם כמוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה הם שני דברים שונים לחלוטין: להמצא בלתי כשיר מטעמים נפשיים (מוצדקים או לא), ולהתגאות בכך. הראשון אינו פוסל אותך מלהיות אזרח גאה ושווה זכויות, השני הופך אותך ראוי לבוז. אם אתה מרגיש במלחמה על טיהור שמך, אין לך את מי להאשים אלא את עצמך, על שהפכת את הבעיה שלך לנושא להתגאות בו, להכריז עליו השכם והערב, לראות אותו כחלק מהגדרתך כאדם (וראה הניק שבחרת) ולנופף בו לכל עבר כאילו מגיעה לך מדליה על זה שקראת את ארבעים הימים של מוסה דאג. לא מגיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"להתגאות בכך". אני גאה במה שאני, לא בכך שלא שירתתי בצבא. זאת עובדה, שבמשך שנים ניסיתי להסתיר אותה בתור עובדה שלא מגיע עליה פרס, גם לא עונש. זמן רב עבר עד ש"הפכתי את הבעיה לנושא להתגאות בו". רוב הזמן, הסתרתי, לא מתוך בושה כי אין לי במה להתבייש, אלא כי חששתי (ובצדק, לא פעם ולא פעמיים) שאנשים לא יבינו. עד שהבנתי שאין טעם לשבת עם זה בארון, ואולי אותם החארות שסימנו אותי, הם שצריכים לשבת בארון, לא? אני לא גאה בכך, אני פשוט *מדבר* על כך, מה שאחרים חוששים, כי כל כך עמוק חדרה לתוכם שטיפת המוח החברתית שגם הם מאמינים במה שאומרים להם על עצמם. אני לא גאה בכך, גם לא מתבייש. לוקח זאת כעובדה, והניק שבחרתי היה לצורך הדיון הספציפי בעניין. ולא, לא מגיעה לי מדליה על עצם זה שקראתי את ארבעים הימים של מוסה דאג, (ואם קראת את דברי, אני לא זוכר שביקשתי) ובכלל אני לא אחד שמחלק לעצמו מדליות (סוג כזה של פוציות אני משאיר לאחרים מסוג מסויים) אבל אולי בהקשר שבו קראתי את הספר, כן הייתי נותן מדליה למי שעושה את אותו דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |