בתשובה למיץ פטל, 19/01/01 16:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא יהיה הבדל - זה בדיוק הפן המעשי שאני מדבר עליו, ושיוסי חידד אותו. באחת יהיה רוב יהודי ובשנייה רוב מוסלמי. בטווח הקצר פירוד הוא התשובה, למרבה הצער. אחרי תקופת זמן של פיתוח והשקעה הדדיים והקניית ערכים מהפכניים כמו סובלנות לצאצאי שתי המדינות, כמו גם תקופת שיקום כלכלית הכרחית עבור המדינה הפלסטינאית - יוכלו שתי המדינות הללו להתאחד ולהקים קונפדרציה השייכת לכלל אזרחיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"בטווח הקצר", כפי שהיטבת לכתוב, באחת יהיה רוב יהודי ובשנייה רוב מוסלמי. אולם בטווח קצת יותר ארוך, שיבתם של פליטים פלסטינאים וביטול האפלייה לטובת יהודים - יביאו לכך שבשתי המדינות יהיה רוב פלסטינאי (דוגמא לא מושלמת אך רלוונטית: הגירת הלבנים מדרא"פ מאז ביטול האפרטהייד). בכל מקרה, "הפרדה" לא תהיה (שכן בישראל יהיה מספר הולך-וגדל של פלסטינאים לא-מופרדים ושווי-זכויות). שמעון פרס, ממצדדי ההפרדה, הרי תמיד הילך איימים על מתנגדי גישתו בעזרת הצירוף "מיידינה דולואומית"... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, בעצם, שיקימו קונפדרציה? קשה לי לדמיין את התרחיש בו תחפוץ המדינה המשגשגת יותר (ישראל, יש להניח) להתאחד עם המדינה המשגשגת פחות, על ההשלכות החברתיות והכלכליות של מהלך כזה. פרט לאיחוד גרמניה, שהוא יוצא דופן מכל הבחינות, איני רואה תקדים סביר בעידן הנוכחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האיחוד האירופי. הצפון והדרום בארה''ב. אפילו ברית הסחר הצפון אמריקאית (קנדה, ארה''ב ומכסיקו) יכולה להחשב כצעד ראשון לעבר קונפדרציה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |