בתשובה לשחר נתניהו, 20/01/01 18:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מנתניהו יצאה תורה, ויש בה מן הצדק. אם לנהוג בך מן הכבוד הראוי נוכח מאמרך הקודם, אומר שאנשים נאורים ממך ונבונים משנינו הציגו עמדה זו זה מכבר. קיומה של מדינת העם היהודי מעורר התנגשות תכופה בין יצר הטוב ליצר הטוב, ולכן היא איננה רק קשה טכנית אלא גם בעייתית מוסרית. יתכן שבעייתיות זו היא בלתי פתירה, ואז סופה של המדינה נחרץ בין אם נשלים אם כך ובין אם לאו. בכל אופן, להלן ציטוט ארוך אך נדרש לחיזוק הדברים: "מבחינה מוסרית ומצפונית התקיימנו במשך דורות בחממה מלאכותית, שבה יכולנו לגדל ולטפח ערכים ותכני-תודעה שלא הועמדו במבחן המציאות. מוחזקים היינו בעיני עצמנו, ובמידה מסוימת אף בעיני זולתנו, ככובשי אחד היצרים האיומים האורבים לנפש האדם וכסולדים מפני גילויי-זוועותיו השכיחים בכל חברה אנושית: יצר שפיכות-הדמים הבין-קיבוצית. בהחזיקנו טובה לעצמנו על כך, התעלמנו – או השתדלנו להתעלם – מן העובדה, שבסיטואציה ההיסטורית שלנו לא היתה שפיכות-דמים זו מן האמצעים שבהם יכול היה קיבוצנו להשתמש לשם הגנה על קיומו ולשם סיפוקם של צרכיו ומאווייו. מבחינת התפקיד המוסרי, כמבחינת ההגשמה הדתית, היה במציאות הגלותית משום השתמטות מן המבחן המכריע, ואין כל ספק בדבר שהדבקות בגלות וההתנגדות לגאולה המדינית-היסטורית בפועל בין רבים מטובי נציגיה של היהדות נבעה במידה לא מעטה מן הפחד הבלתי-מודע מפני מבחן זה (escapism בלעז) – הפחד מפני הפסדה של עליונות דתית-מוסרית שקל לקיים אותה כשאין סיכון נשקף לה וקל לאבד אותה בתנאים אחרים. אולם ערכים אינם בעלי ערך ומשקל אלא במידה שהם קשים להשגה ונוחים לאיבוד. וזוהי המשמעות הדתית והמוסרית האמיתית של תקומתנו המדינית והחזרת האפשרות של שימוש בכח לידינו: עתה אנו נבחנים, אם אנו מסוגלים לא רק *לסבול* למען ערכים שדגלנו בהם, אלא אף *לפעול* על פיהם. (הדגשה במקור ל.ג.). קל לסבול למען ערכים סבל פיסי וחמרי, ואפילו להקריב את קרבן-החיים: דבר זה אינו דורש אלא גבורה פיסית, והיא מצויה במידה מפליאה בכל קיבוצי בני-אדם. קשה לסבול למען ערכים, כשסבל זה משמעותו ויתור על דברים שגם הם נחשבים ערכים מבחינת היצר הטוב – הצרכים והאינטרסים הקיבוציים המוצדקים. הבעייה המוסרית מתעוררת בכל חריפותה בהתנגשות *בין היצר הטוב והיצר הטוב*; הדברת היצר הרע ע"י היצר הטוב היא קשה, אך לא פרובלמטית." (הדגשה שלי ל.ג.) מתוך "על קיביה" / ישעיהו ליבוביץ'. פורסם ב"יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל" עמ' 229-234 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שממילא שום מכונת כביסה לא תסיר ממני את כתם הגזען שדבק בי ב"אייל", אענה לך תשובה גזענית כהלכה : לא רק שהקמת מדינת ישראל לא גרמה עוול לפלשתינאים, אלא היא אף הסבה להם ברכה מרובה. הערבים אזרחי ישראל זכו לחיות במדינה מודרנית ונאורה, ולא באיזו פלשתין מושחתת כדוגמת זו שהייתה קמה פה (מדינה מתוקנת בסגנון עיראק, סוריה או לוב) הכיבוש הישראלי בשטחים לא היה נורא כל כך משום שהערבים במילא אינם מסוגלים להקים לעצמם מסגרת מדינית ראויה (והסיבה לכך היא נחיתותם האינטלקטואלית, כזכור) (עם זאת, הוא היה טעות מסיבה אחרת : לערבים אולי מגיע לסבול אותנו, אך לנו לא מגיע לסבול את הערבים). אכן, עקירתם של ערביי ארץ ישראל מבתיהם הסבה להם סבל רב, אך הם ומנהיגיהם אשמים בכך. הן מפני שעל פי רוב לא שידלו היהודים את הערבים לברוח, והן מפני שעקשנותם של הערבים מנעה כל פשרה. סופו של דבר, הציונות לא גרמה עוול ולא הייתה כרוכה בעוול. העוול היחיד שגרמה הציונות היה בכך שהכריחה את הערבים לגרום לנו עוול (וחוסר מוסריותם של הערבים הוא דטרמניסטי. הם אינם יכולים אחרת). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |