בתשובה לאפופידס, 17/05/03 18:54
קטונתי, ובגדול 146992
אני לא חושב שאפשר להשוות את הטענות של הניאו-מרכסיסטים לבלבניזם. הם לא יטענו, למשל, שהמטרה של האנשים שרצים בבוקר אחרי האוטובוס היא אי-השגת האוטובוס. לאינמדיה גם אני לא נכנס. ביקרתי שם פעם אחת וזה הספיק לי. אבל ככל שאני קורא יותר את הגלובס אני משתכנע שאולי אסכולת פרנקפורט רלוונטית גם אחרי גיל ההתבגרות.

בקשר לגב' אריסון, אני בהחלט לא מסכים. בשני מישורים. ראשית, אני לא חושב ש"זה עניינה שלה מה היא עושה עם הכסף שלה". אני חושב שסכומים כאלה ובעלות על נתחים מהמשק הישראלי מחייבים אחריות חברתית. מאחר שאני לא רלטיוויסט ופוסט-מודרניסט (ומתגובותיך אני מבין שגם אתה אינך כזה), אני לא חושב שלכל המעשים שאפשר לעשות יש אותו ערך. בשעה שאנשים רבים אינם מצליחים להתקיים בכבוד, להשקיע כסף בפרסומים להשגת שלום פנימי נראה לי סוג של לעג לרש, או אטימות מזוויעה. בקביעה הזאת אני לא מערער על הבעלות שלה על הכסף, אני רק שופט אותה מוסרית לפי הקריטריונים שלי.

שנית, אני חושב ששליחות מסוג זה היא טיפשית (לכל הפחות), ושבפרסומים מסוג זה היא חוטאת בחטא היוהרה והגאווה (מי שמה?). בטיפשות ויוהרה אין דבר חינני. כמובן, זאת דעתי האישית. אני כותב את זה כי נדמה לי שלפעמים בשם הצורך להבין ולקבל בחירות שונות של הזולת אנחנו מאבדים את קני-המידה המוסריים, השכליים והאסתטיים שלנו.
קטונתי, ובגדול 147020
הפסקה האחרונה שלך נהדרת, נוגעת בלב העניין, ובמיוחד הסיום. אני לא מחלק ציונים, קטונתי (ובגדול) מלעשות כן, אבל זאת דרך טובה בשבילי לזכור אותה.
תודה. 147026
קטונתי, ובגדול 147042
מהמעט שקראתי באתר שלה, נראה שאכן גב' אריסון מנסה להשקיע את כספה בצורה שבה לדעתה הוא יביא הכי הרבה תועלת לכמה שיותר אנשים בארץ. הטענה שלך, שאסור להתעסק ב"שלום פנימי" בשעה שהרבה אנשים בארץ מתקשים להתפרנס נראית לי דמגוגית. הטענה הזו מזכירה לי את אנשי ימין שטענו כנגד אנשי שמאל שהעבירו סיוע הומניטרי לפלסטינאים, שאין מה לסייע לפלסטינאים כל עוד יש רעבים בארץ‏1. כל אדם רשאי לעשות עם זמנו וכספו מה שהוא רוצה, ואם אדם מחליט להשקיע משאבים אלו ע"מ לסייע לזולת, אני אברך אותו ואעריך אותו, ולא אקטר על כך שהוא לא בסדר בגלל שהוא אינו פועל לפי סדר העדיפויות שלי.

לגבי היוהרה והגאווה, עצם זה שאריסון עשירה, לא אומר שהיא זכאית פחות להיות מורה רוחנית מכל ישראלי אחר שבילה חודש בהודו וישר רואה את עצמו כגורו.

-----
1 ההשוואה הזו לא לגמרי הוגנת, מאחר ואנשי השמאל לא הביאו לפלסטינאים "שלום פנימי" אלא סיוע ממשי. אם אתה מעדיף השוואה אחרת, חשוב מה היית אומר אם אריסון היתה מחליטה לתרום כמה מליונים לפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. האם גם אז היית טוען שאסור להתעסק בדברים כאלו כל עוד יש אנשים רעבים?
קטונתי, ובגדול 147047
אני כנראה צריך להבהיר שהדיון מבחינתי מתנהל במישור הערכי. אני לא חולק על זכותה של גברת אריסון לעשות עם זמנה וכספה מה שהיא רוצה, ולא טוען "שאסור לה" להתעסק בשלום הפנימי. השאלה היא מה ערכם של מעשיה, והאם היא ראויה לברכותיך והערכתך, כמו גם לזאת של אפופידס.

יכול להיות "שאכן גב' אריסון מנסה להשקיע את כספה בצורה שבה לדעתה הוא יביא הכי הרבה תועלת לכמה שיותר אנשים בארץ". אני לא חושב שרצון טוב הוא תנאי מספיק להיותו של מעשה טוב. אולי זה נכון כשמגדלים ילדים קטנים, אבל כשמדובר על אנשים בוגרים הציפיות שלנו משתנות.
להגדיר את הביקורת שלי כנובעת מ"סדר העדיפויות שלי" הוא בדיוק מה שאני יוצא נגדו כאן. גם מחבלים מתאבדים (אתה הלכת לכיוון הדוגמאות האלה) עושים את המעשה המוסרי לדעתם. זה עדיין לא הופך את כל השיפוטים המוסריים לשווים. אני מאמין בטוב ורע, בעליונות התבונה על הפגאניות והמיסטיקה, וממילא אני חושב שיש מעשים מועילים וטובים ויש כאלה שלא. אני לא חושב שלכל המעשים והדברים יש ערך שווה, ואני לא הולך לרדד את השיפוט שלי כדי "ללמוד לקבל" כל מעשה טיפשי. פלורליזם מחשבתי הוא דבר חשוב, אבל לא במחיר ויתור על כל קנה-מידה.

לעניין הגאווה והיהירות, אני חושב דברים דומים על גורואים למיניהם. במקרה של הגב' אריסון אני חש את זה בצורה מוקצנת מכמה סיבות. העיקרית שבהן היא ההיקף: דרושה יהירות עצומה כדי לצאת עם מסר ("חזון") על אודות מהות החיים לאומה.
קטונתי, ובגדול 147072
אני גם לא חושב שלכל מעשה יש ערך שווה, אבל כל זמן שמישהו עושה משהו שלא פוגע באחרים ואולי אפילו קצת מועיל‏1, זה נראה לי מוגזם להשתלח בו כך.

גם אני מאמין בעליונות התבונה על הפגאניות והמיסטיקה, אבל אני לא מסיק מכך שכל דבר שאינו קשור למדע (כגון מסז'ים, רייקי, מדיטציה, וכו') לא מסוגל לעשות טוב לאנשים. למעשה, מסקנה כזו גורפת נראית לי לא מדעית בעצמה.

-------
1 לא ממש הצלחתי להבין מהאתר מה בדיוק "מהות החיים" עושה אבל כנראה שהם עושים כל מיני סדנאות שלא ברור מה בדיוק טיבן. עם זאת, אם באמת כ60-70% ממשתתפי הסדנה מרגישים שהיא שיפרה אצלם את "היכולת להבין ולקבל אחרים" או את מצב הרוח ( http://www.eol.org.il/site/HE/life.asp?pi=131 ), אז כנראה שיש בהן משהו חיובי.
קטונתי, ובגדול 147098
חוסר הנכונות שלי לקבל את הבחירות של הגב' אריסון קשור לכך שלדעתי השליטה במשאבים חברתיים גוררת אחריות חברתית. בניגוד לאישה מהרחוב שמרגישה חדורת שליחות אלטרואיסטית, לגב' אריסון יש את האמצעים לשנות את אופי החברה שהיא חיה בה ולעצב את חיי האנשים. בהתייחס למשאבים שיש בידיי, אם אבחר לעזור לשכן העני והרעב שלי בעזרת סיאנסים ותפילות ולא בעזרת כסף ואוכל – לא אמלא את חובתי המוסרית. בהתייחס למשאבים של הגב' אריסון, אם היא בוחרת "לעזור" באמצעות התעסקות בשטויות היא אינה ממלאת את חובתה.

העמוד שקישרת אליו מאוד מעניין, ומעלה שוב את הביקורת הניאו-מרקסיסטית במלוא חריפותה. הערכים שלהם מטיפה גב' אריסון ("החזון" שלה. אני לא אתעייף מזה) מתמקדים בהתבוננות פנימה, "מודעות עצמית", "איזון פנימי" ו"תקשורת בינאישית". אני לא חובב קונספירציות יותר מאפופידס, אבל אני לא יכול שלא לשים לב עד כמה צורת החשיבה שגב' אריסון מטיפה לה מתאימה לצרכיה. מושגים כמו אחריות, שינוי חברתי ועוד מושגים שבד"כ תמצא במטרות של עמותות נעלמו באורח פלא. אגב, "האדם אחראי על חייו ועל יצירת מציאותו" הוא משפט נפלא. במציאות אתה עשוי לגלות שאתה נתון לתהפוכות של כוחות כלכליים שגדולים עליך. אבל למה לחשוב על זה. תנסה להשיג מודעות עצמית.

פרגמטיזם ונכונות לפשרות הם דברים הכרחיים בחברה דמוקרטית וליברלית. הם הרסניים כשאנו עוסקים בערכים ובמוסר, בתרבות או באסתטיקה. אני לא יודע ממתי "היכולת להבין ולקבל אחרים" או מצב הרוח הפכו לערכים העליונים שלנו.
קטונתי, ובגדול 147197
לא יודעים את זה מקריאה בעיתונים, אבל נשארו עוד כמה אנשים שלא רעבים בארץ הזו. כמו כן, לא כל המסכנים או המתקשים בארץ נתונים לתהפוכות גורל, ונותרו גם איזה אדם או שניים שכן מסוגל לשנות את מצבו בכוחות עצמו, ואינו רק קורבן של הממסד, החברה, האשכנזים, המערך, ביבי נתניהו ושרי אריסון.

אני לא יודע אם ''איזון פנימי'' ו''תקשורת בינאישית'' הם המצרכים הכי נחוצים כיום בישראל, ואני עוד פחות יודע אם הסדנאות של אריסון יעזרו למישהו להשיג אותם, אבל לא נראה לי שהן יזיקו.
קטונתי, ובגדול 147201
אני לא רואה הרבה קשר בין התגובה שלך לתגובה שלי.
קטונתי, ובגדול 147482
ההשוואה של הנאו-מרקסיזם לבלבניזם היתה בקטע של היחיכות.
בשנייהם מייחסים כוונה, או ''תודעה לא מודעת'', או כל מני מנגנונים קונספירטיביים רבע מודעים ומפותלים כדי לתאר ע''י כמה חוקים ''פשוטים'' את התנהגות קהלי היעד של תורתם. התוצאה היא תורות בלתי ניתנות להפרכה.

בעניין הגב' אריסון, המשפט ''זה עניינה שלה מה היא עושה עם הכסף שלה'' אינו מייצג את כל גישתי בנושא שהיא קצת מורכבת ולא מנוסחת עדיין. זו היתה יותר התמרמרות על התובענות היתרה ממי שיש לו ועל הלינץ' התקשורתי שנעשה בגברת. באותה מידה ניתן לתבוע ממי שיש לו זמן פנוי (למשל מובטלים), שיתנדב לעניינים שונים (בתי חולים, עזרה לקשישים). בכל מקרה, כפי שהעיר בועז, אני מניח שהיא תופסת את הדרך בה היא בחרה כדבר הטוב ביותר שהיא יכולה לעשות בכספה בשעה זו (אם כי אני בטוח שיבואו המלעיזים שיראו כיצד זה משרת מטרות חומריות כלשהן שלה).

המשפט האחרון בתגובתך, אכן נהדר ומשקף גם את דעתי וחלק מן המלחמונת שלי. הייתי מכתיר אותו בתואר ''מלחמתי'', אם לא היתה סכנה שזה יתורגם לגרמנית... (הומור של חצות).
קטונתי, ובגדול 147488
טוב, זה לא כיף להתווכח עם מי שלא ממש חולק עלי (גם אם לא בהכרח מסכים איתי). אני רק רוצה להעיר שההשוואה למובטלים לא תופסת בעיניי. הזמן של המובטל הוא משאב אישי ולא משאב חברתי. גב' אריסון גם לא "מחוץ למשחק" – היא כבר משפיעה על חיי אנשים רבים (למשל, כאלה שעובדים אצלה או כאלה שעבדו), השפעה שיש לה גם היבט מוסרי.

חוץ מזה, אני אולי נשמע מתחסד, אבל לא באמת צריך להסביר לי מתי דברים נאמרים בהומור.
קטונתי, ובגדול 147817
אה, לא הבנתי את המשפט האחרון. כוונתי ב''הומור של חצות'' היא שאולי לכשאצטלל, בבוקר, זה לא יראה כה משעשע. או בפשטות, שאולי זה סתם מטופש ולא מצחיק.
קטונתי, ובגדול 147819
אני לא מנסה לרמוז שום דבר. סתם, תראה משהו נחמד:
אלטרואיזם מפוקפק 147823
אכן, מחמם את הלב. אך הייתי מציא לגילמור, במקום לנסות לשנות אנשים שיהיו כמוהו (כלומר עם אוכל וקורת גג), לרדת מן ההתנשאות הזו וללמד אותם פשוט להרגיש טוב עם עצמם, כמו שהם. אכן, יש לבחור עוד הרבה מה ללמוד משרי שלנו (-:
אלטרואיזם 147852
הבהרה: תגובתי הקודמת היא במסגרת של הומור עצמי (על הגנתי על הגברת אריסון).
איני רואה בתוכן מסע הפירסום של "מהות החיים" טעם לפגם ובכל מקרה, אני מאמין שהדבר נעשה מתוך רצון טוב ואמונה בניצול אופטימלי של משאבים פרטיים לרווחת הכלל.
קטונתי, ובגדול 147826
אני לא מנסה להתערב בוויכוח-של-מסכימים ביניכם. סתם חשבתי שלהשלמת התמונה כדאי לציין ש"מהות החיים" היא רק אחת מהבחירות שאריסון עשתה במסגרת האחריות החברתית עליה אתה מדבר בתגובה 147098 (ובמונחים כספיים, אני משער שהיא לא גדולה יחסית לאחרות). אם להמשיך את האנלוגיה שלך מאותה תגובה, אז זה כאילו נוסף על מימון שיעורי-עזר לבת של השכן, היא גם מקשטת את חדר המדרגות בעציצי-פלסטיק מתוך אמונה שזה משרה הרמוניה.

[חוץ מהיותי לקוח של "פרטנר", אין לי – ואני לא מתכנן שיהיו לי – עסקים עם קבוצת אריסון]
קטונתי, ובגדול 147831
אז אני משער שנשארנו עם לעג לרש, חטא הגאווה ועיסוק בשטויות.

[אני לא תמיד כזה פנאטי, זה כנראה מצב-הרוח שלי בימים האחרונים. אני דווקא אשמח לעסקים עם קבוצת אריסון ואפילו עם רני רהב. אני בונה על זה שהם לא קוראים את האייל].
קטונתי, ובגדול 147834
ואילו אילנה דיין אמרה "תמימות מהולה קצת מגלומניה", ומאז בכל פעם שאני שומע ברדיו את שיר-הנושא של המהות אני נזכר בזה ובאריסון שרה אותו + תנועות, וחיוך מתפשט על פניי. מי יודע, אולי אפילו השלום מתחיל בתוכי באותם רגעים.

]שכחתי לציין שאפילו לחתונה שלה אמש לא הוזמנתי. אם אין לי דברים טובים להגיד על רני רהב אז אני לא חייב לכתוב עליו[.
קטונתי, ובגדול 147837
מה זאת אומרת "אין לי דברים טובים להגיד על רני רהב"? אתה מכיר אותו? אתה מוזמן למסיבות שלו? כי אם כן, זה מצמצם את רשימת האנשים שאתה יכול להיות ללא יותר מ 7000 שמות בערך.
קטונתי, ובגדול 147838
טוב, זה לגמרי אוף-טופיק כבר אז הבה לא נמשיך (אלא בדואל אם אתה מתעקש). אני לא מכיר את רהב, קראתי עליו כמה ידיעות בעיתון, ראיתי אותו פעם או כמה פעמים בטלוויזיה, וזה לא נתן לי דברים טובים להגיד עליו. זה הכל.
קטונתי, ובגדול 147888
פחות מזה. לרני רהב, ככה אומרים, יש שני מעגלי מוזמנים - הרחב והמצומצם.

(איפה אני? ליד מיץ פטל, מאחורי העץ).
קטונתי, ובגדול 147905
התבלבלת. מאחורי העץ זה הג'ירפה והאריה.
קטונתי, ובגדול 147853
זהו שרציתי לשאול: מה הקטע עם התוכי? למה צריך תוכי בשביל להתחיל שלום, והאם כנרית מהווה תחליף הולם?
קטונתי, ובגדול 147900
עם יונים זה לא מצליח. מנסיון.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים