בתשובה לדובי קננגיסר, 18/12/99 9:18
מוסר כליות 1471
אם כבר גלשנו אז מילא - בוודאי ידוע לך כי כלבים רבים, כמו גם חיות בית אחרות, יכולים ללמוד לבצע פעולות די מתוחכמות במהלך שנותיהם הקצרות - החל מללמוד לשבת ולבוא לפי פקודה מילולית (אני מסכים, לציית זה באמת טפשי, אבל הנקודה כאן היא ההבנה של מילים אנושיות מסוימות, לא מה שהם בוחרים לעשות איתם) וגם להבין מילים שאינן פקודות כמו "אמבטיה" (משמעות מילולית - לברוח!) ו"רד מהמיטה יא טמבל!" (משמעות מילולית - לברוח!). מה שמבדיל בין המעורב המצוי לבינך או ביני, דובי, הוא בחוסר היכולת שלהם להעביר כל מידע שאינו תורשתי הלאה, מאחר והאינטראקציה בין הפרטים אצלהם עדין בחתוליה. ואגב - לא רק בכלבים מדובר. באחד מספרי המחקר של דזמונד מוריס (ואני ממש לא זוכר איזה. אולי "טבעת המלך שלמה", ההקשר נראה לי מתאים) מתואר דגיגון אשר למד להתמודד עם מכשולים שהוצבו לפניו באקווריום. לו הייתה ליצורים אלה היכולת לדבר או לכתוב, אין לי ספק שאת ה"מרוץ לחלל" היינו עורכים נגד הזברות.

ונחזור לעניננו - קיום יחסי מין חופשיים לא פוגע באף אחד, ואני אהיה האחרון שאשלול מהאנושות את האופציה הזאת לתעסוקה באחר צהריים משעמם. לעומת זאת, יש מקום לדיון (ונדמה לי שאכן מתרחש כזה דיון ברגע זה) בסוגייה זו בהקשר של אכילת בשר. אני מודע היטב ליתרונות הפרה על החסה, אך בנקודה זו בחיים שלי, ואני רק רוצה לציין שאני רק מתחיל בנושא ואין לאיש שום אומדן לגבי כושר ההתמדה שלי, אני מעדיף להמנע בצורה אלגנטית מפגרים אפויים על צלחתי. למעשה, עם אכילת דגים אין לי בעיה, וכן עם אכילת מוצרי לוואי של בעלי חיים (ביצים, חלב. למרות שבזמן האחרון אני מוצא את עצמי מחפש בסופר ביצים מ"מרעה חופשי" כפי שהוזכרו כאן בעבר), פשוט בגלל הסיבה שהדגים ניצודים ברובם בים החופשי, ואין לי שום בעיה ספציפית עם משחק הוגן שבו יש להם את האפשרות לברוח. הבעיה המוסרית שיש לי בנושא היא עם האכזריות שבגידול בעלי חיים בסביבה שאינה ראויה לחיים, לפטמם ולשחוט אותם רגע לפני שהם מתפגרים מרוב יסורים. לכן, לי לפחות, אין בעיה מוסרית עם צרעות, נמלים, כינים או טיגריסים.

בסיכומו של דבר דובי, כן, אתה רדוד. אתה רדוד לא מאחר שאתה לא צם בימי רביעי, אלא מאחר ואתה מעדיף להכנס לפרדוכסים בעניני מוסר, במקום פשוט לעשות את הדבר ההגיוני, שהוא להסכים איתי :). סתם. סתם! סתם!!!!
טבעת המלך שלמה 1506
גם אני לא יודע איזה ספר של דזמונד מוריס, אבל לא "טבעת המלך שלמה", אי את זה האחרון כתב (שניים-שלושה דורות קודם) קונרד לורנץ, חלוץ בחקר התנהגות בעלי חיים. אגב, הקורא המודרני ימצא רבים מהטיעונים והניסוחים בספר זה מזעזעים בתמימותם המיושנת (דווקא בהאנשה של חיות), אבל למרות זאת, ואולי בגלל זאת, זה ספר מלבב. מומלץ!
טבעת המלך שלמה 1519
עמכם הסליחה ולך ירדן, התודה. התכוונתי לקונרד לורנץ, בלי ספק, ורק העובדה שקראתי ספר של מוריס (שהוא בכלל התמחה דווקא באנתרופולוגיה מנקודת מבט זאולוגית, ולא בבהיויוריזם כמו לורנץ, ועל כן הטעות היא בשם הסופר ולא בשם הספר) באותו יום גרמה לחילוף השמות הנ''ל. לורנץ, בלי ספק.

בכל מקרה, על אף שאתה צודק בקביעתך כי הספר מדי פעם מצחיק בתמימותו הילדותית, עדיין התצפיות הן אותן התצפיות, ורק המסקנות שהגיע אליהן החוקר המהולל הן הנאיביות במקצת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים