1482
יש משהו לא בסדר בהודעה שלך.
והאמת היא, שלא מזמן ידעתי למה קוראים לרחבאם זאבי גנדי (משהו שקשור בתקופה הצבאית שלו) אבל זה ברח לי.

התחת שלי צמוד לגולן.
פעם ביומיים, לפחות בקיץ, הייתי תופס ראש, במה שאמור להיות בקרוב סוריה.
זה המקום הכי יפה, הכי מקסים והכי מלבב שיש בארץ. הירוק שם הוא לא חיקוי דהוי של צבע, הוא ירוק אמיתי, הכחול צלול והמציאות נראית אחרת.

ועד כמה שזה עצוב, זה לחלוטין לא קשור.

הגישה הפרסומית של תושבי הגולן, המציגה את הגולן כ"מאחז בטיחותי ממדרגה ראשונה" היא גישה לא רלוונטית לעניין הויכוח. השאלה הפשוטה, שמפלגת את האנשים, היא אחת : האם תמורת שלום מלא, מלא, מלא, תהיה מוכן שהגולן לא יהיה בארץ ? תהיה מוכן לוותר על הטיולים ביום שבת עם המשפחה ? על ברכת רם, והאבובים בירדן ההררי ? תהיה מוכן להיות במרחק פידול (אנוכי) מסוריה, ולזרוק מאחוריך את כל אותם לילות וימים נפלאים בנחל יהודיה. תהיה מוכן (בתור תושב הרמה) לנטוש את החלום הירוק שלך לטובת מבני בטון סתמיים (יותר או פחות), לזרוק את הכרם שלך לאבדון, ולחזור למקום בו הפרות לא יכולות לרעות באחו ?

נקודת המחלוקת על הגולן, היא נקודת המחלוקת העתיקה ביותר בתולדות המין האנושי - המחלוקת בן הראש, השכל, לבין הרגש. המאבק הנצחי.

עם זאת, ישנם צדדים שכליים מסויימים כנגד נסיגה מהרמה, והם שייכים בכלל לקטגוריה אחרת : קטגורית ה"אני לא מאמין שאי פעם שלום הוא מצב יתכן". אנשים אלה, פסימיים מטבעם, מאמינים שכל מצב של שלום יהיה זמני, ונגזר על עם ישראל (ע"פ קטנים שונים מהקבלה, לעתים) לחיות על חרבו.
אם אנשים שכאלה אין ויכוח. הויכוח לא יכול להסתובב סביב השאלה האם צריך בכלל שלום.

מנקודת הנחה שאנשים רוצים שלום ומוכנים לשלם את המחיר (הברור) עבורו, צריך לומר רק דבר אחד : בהנחה שאכן השלום יהיה מלא ורציני, אז החזר הגולן הוא ברור מאליו. שימו דגש מיוחד על "החזר" ולא "נתינה". שכן, גבולות מדינה מוגדרים ביום היווסדה, ועם כל הצער שבעניין - באותו היום בו בן-גוריון צווח למיקרופונים, רמת הגולן הייתה סורית, כמה סורית שרק אפשר.

אני לא רוצה לתת את הגולן.
אני אומר את זה, ומרגיש את הדחף הילדותי של "לא-רוצה!" עולה בי מחדש. כי משם בדיוק הוא בא. אבל הצד הבוגר, החושב שבי יודע, שהרגש ישב בצד ויבכה, ומה שצריך להעשות יעשה.

וירדן - בקשר לתושבים, וזאת נקודה חשובה : אין שום מקום בארץ שמאפשר חיים הזהים לחיים שרמת הגולן מאפשרת. האנשים לא נדרשים לוותר רק על מקום שהם אוהבים וקשורים אליו, הם נדרשים לוותר על אורח חיים מיוחד, פסטורלי ומנותק שהם בחרו בו, לטובת אלטרנטיבה - שבמקרה הטוב - תהיה "בסדר".
הם הגיעו לגולן מתוך תמימות, מתוך אמונה שהגולן ישאר בידנו לעד. זה היה קונצנזוס, עד לפני עשור איש לא היה מעלה דבר שכזה על דעתו. אבל הזמן רוצה, והאמת משתנה. ותופסת אותם בעימות הקשה ביותר הקיים באדם - מה שנכון לעשות, ומה ש"מרגיש" נכון.
בעיניים עצומות לרווחה 1486
הצגת מצדדי ההשארות בגולן כחבורה של סנטימנטליסטים היא מגוכחת.
אני לא אחזור על כל הוויכוח שהתפרסם פה באחד הכתבות הקודמות (אין לי כח לחפש את הלינק) אבל בגדול השיקולים הרציונלים כולם מצביעים להשאר בגולן ודווקא הסנטימנטליסטים הם אלו הנמסים אל מול המילה 'שלום' ובעבורה ואחריה, יצעדו בעיניים עצומות ובראש מסוחרר, אל מה שעם קצת מזל רע, יכול להיות קיצם.
בעיניים עצומות לרווחה 1489
צנחן שאקל, שלום.

לא, מי שיושב בגולן הוא לא חבורת סנטימנטליסטים חסרי ראציו.
אבל השאלה שצריכה להשאל, לפני השאלה הסופית, היא האם - אתה (לדוגמא) תהיה מוכן, בצורה כלשהי, לבצע לבסוף, ובמצב האוטופי ביותר הייתכן, נסיגה מהגולן.

כי אם כן, אז השאר זה פרטים.
פרטים שצריכים שיעבדו עליהם ושיבדקו אותם, אבל פרטים.
(אם נניח תאמר לי שאתה מוכן לנסיגה איטית, פרוסה לאורך 10 שנים, עם ערבויות וכו')

להאחז בטיעונים הבטחוניים כנגד נסיגה מהגולן זה גישה בעייתית, שכן את אותם טיעוניים בטחוניים בא המשא-ומתן לפתור. אם אתה טוען שהגולן הוא שלנו, בזכות העובדה שיש לנו קשרים היסטוריים אליו, הרי שבכל מקרה אתה אינך מוכן למסור שום חלק ממנו - וזה כבר סיפור אחר לחלוטין.
בעיניים עצומות לרווחה 1491
1. הסיבה שתגובתי התייחסה דווקא לצד ההתישבותי ולזכותנו על הגולן היא בגלל שצד זה בא כותב המאמר לבטל.

2. אינני מוכן לוותר על הגולן היום כי לדעתי אין פניהם של אוייבינו מועדות לשלום אלא למימוש סיכומי ועידת חרטום. וזו בפירוש גישה לא מנותקת מהמציאות. צריך רק להאזין לפרטנרינו.
בבואי בגישה רציונלית זו וודאי שלא אסכים לוותר על נכסי הבטחוניים.

3. לו ייחסתי לאויבינו חסידות אומות העולם הם היו ברצון משאירים בידינו את הגולן. דווקא התעקשותם מצביעה על חוסר רצון לשלום.
אנחנו שבאמת רוצים שלום לא דורשים שום נכס כי השלום בעצמו הוא הרווח בשבילנו. אלא שבשביל אויבינו השלום איננו רווח הוא כלי להשיג את מטרותיהם.

4. לכן מצב בו הייתי מוכן לוותר על הגולן לא יכול טכנית לקרות.

5. אם אתה שואל: עזוב אותי מכל הפלסף! מה התשובה העקרונית?
התשובה היא *לא* ב 'א' רבתי.
אבל בכוונה לא כתבתי את זה בסעיף 1 כדי שתבין שגם מי שמוכן עקרונית לוותר על הגולן אין כל סיבה שיעשה את זה בסיטואציה הנוכחית או כל שהיא.
בקיצור - שייך לקבוצת הפסימיים 1500
ולסיכומו של דבר, צנחן יקר, אתה משתייך לאותה קבוצה שנקראה ע''י אלון לוי הנ''ל ''הפסימיים מטבעם'' ואין כל טעם לנסות לשכנע אותך בצורך הקיומי מאוד שלנו בשלום, כיוון שאתה החלטת שאין עם מי לדבר ואין מה לעשות.. תהייה בריא.
הייתי מעדיף - ראליים 1508
אפשר לדחות את כל הטיעונים ההגיוניים והטובים תחת הכותרת "פסימיסט".

גישה זו מבססת את טענתי שהתומכים בהסכמים למעשה מונעים ע"י רגש. לא זו בלבד שהם מונעים על ידי רגש הם גם חושבים ששורש כל הוויכוח הוא מצב הרוח או אופי מסויים כלומר הם חושבים שאין מקום לדיון רציונלי-שכלי בסוגיה.
אם אני אופטימי היום אז אני בעל. אם אתה פסימי אז אתה נגד. אם אני במצב רוח לאהוב אז אסאד הוא מנהיג אמיץ וישר.

יש בטענה כזו שורש אמיתי שכן האדם כידוע נדחף לעשות את מה שהוא עושה גם על ידי תת-מודע ו\או על-מודע. אך עלינו כפורום הדן דיון עניני להשאיר את מערכת הדחפים לקמפיינים ולמשרדי הפרסום ולדון תכלס.
לדוגמה... 1510
הנה ארבעה אנשים רגשניים, ידועים בתמימותם, מופת לסנטימנטליות:
שמעון פרס
יצחק רבין
בנימין נתניהו
אהוד ברק.

(בלי להזכיר את יהושע שגיא ועוד עשרות גנרלים, רומנטיקנים חסרי תקנה כולם).
לדוגמה... 1513
אני לא הפסיכולוג שלהם אבל אצל פוליטיקאים השיקולים גם אם לא אלו שבמודע שונים לחלוטין.

וההוכחה הטובה ביותר לכך היא שכל ה4 שהבאת חשבו הפוך ממה שעשו לפני שנכנסו לפוליטיקה.
למה להם פוליטיקה עכשיו? 1525
אני קונה לחלוטין את הפסקה הראשונה שלך, למעט המילים "גם אם לא אלו שבמודע" (כן, אני יודע, המילים האלו הן בדיוק הפואנטה שלך).
אני חושב שאצל פוליטיקאים השיקולים המעשיים (ומכאן - אלו שבמודע), לעומת הסנטימנטליים (ואלו שאינם מודעים), פועלים הרבה יותר חזק מאצל אלו שאינם פוליטיקאים. אחרת, לא היו נכנסים לפוליטיקה, ועוד יותר, לא היו מצליחים בה (וכנ"ל במסלול הקצונה הבכירה בצה"ל).

באשר לפסקה השנייה: אני לא בטוח שמישהו מאיתנו יודע מה הם חשבו קודם, והאם מה שעשו קודם היה רלוונטי לדעתם על נסיגה מהגולן. קשה לדעת אפילו מה הם חושבים עכשיו. בוודאי שאי אפשר ללמוד ממה שהם אמרו/אומרים, בוודאי לא אם לוקחים את דבריהם כפשוטם.
אבל גם אם הם חשבו אחרת ממה שעכשיו, ההסבר הטוב ביותר שלי הוא שהם למדו דברים חדשים שרוב הציבור לא עוסק בהם, ורלוונטיים לעניין (חומר מודיעיני מסווג? שיקולים בטחוניים כמו הנשק הגרעיני של ישראל?)
רציונליזם, כבקשתך. 1531
כמה עובדות, שאף אחד, חוץ מהימין הישראלי, איננו חולק עליהן:

א. הגולן הוא שטח סורי. הוא מוכר ככזה על פי החוק הבינלאומי. לסיפוח הגולן על ידי ישראל (כמו לסיפוח ירושלים) יש אותה משמעות בינלאומית שהייתה לסיפוח כווית על ידי סדאם חוסיין: פשע מלחמה.

ב. הכנסת אוכלוסיה ישראלית לשטחים כבושים, אף היא פשע מלחמה.

ג. גירוש האוכלוסיה הסורית והחרבת קונייטרה אף הן, מה לעשות, בגדר פשע מלחמה.

ד. רוב אוכלוסית הגולן, גם כיום, איננה ישראלית, והיא שואפת לאיחוד עם סוריה. הכוונה, כמובן, לדרוזים.

ה. בהנחה שישראל תדחה את הסכם השלום עם סוריה, על רקע החזרת הגולן, מצבה הבינלאומי יתדרדר פלאים. השקר הישראלי הישן של "תמיד רצינו שלום" יוכח, סופית, כשקר.

ו. אי נסיגה מהגולן תיתן לגיטימציה בינלאומית לסוריה להפעיל כוח כדי לכבוש את הגולן (ראה סעיף א', לעיל), והיא כנראה תעשה זאת. ישראל תנצח, יש להניח - יש לה נשק גרעיני, אחרי הכל - אבל המחיר יהיה נורא. במלחמה הזו, לא נוכל לסמוך על סיוע אמריקני.

מכל הסעיפים הנ"ל, אני מסיק שההכרעה הריאלית היא בעד נסיגה מהגולן. נא תשובתך.
רציונליזם, כבקשתך. 1534
א. אני לא משפטן בין לאומי והנקודת מוצא שלי היא לא איך הלאומים רואים את המצב.
אני לא בא לומר שאנחנו צריכים להתנהג כמו כנופיה ולבזוז ולחמוס מה שלא שלנו. והגולן בפירוש שלנו (עיין בתגובתי הראשונה). ובכלל להגיד שהוא שייך לאיזה רודן סורי שכופה את עצמו על נתיניו, יותר מלנו, זה מטופש ומגוכח.
כמו כן אין לשכוח, וזה גם מוסכמה בין לאומית, שלנתקף יש את מלא הזכות המוסרית לספח לארצו את שטחי התוקף או חלקם . ופה אני מזכיר מתעסקים בשטחים שהם שלנו.

ב. אמירה כזו מחייבת נימוק: מה פשע בזה? ומה הקשר למלחמה?!?
אלו ססמאות לא רק שלא מבוססות, אלא שקשה להסביר אותם גם בתור משפטים.

ג. הטענה הזו בכלל מגוכחת שלח אותה למגזין של ה'בעת'. האוכלוסיה הסורית בקוניטרה שרובה המוחלט הייתה מורכבת ממשפחות של קצינים סוריים ששרתו בגולן ברחה. חוץ מזה אני לא יודע על מה אתה מדבר אבל היום קוניטרה נמצאת בשטח הסורי (גם אם הוא מפורז) בכלל אני ממליץ לך להטריח את עצמך לאיזו תצפית מהר בנטל. הסבר כללי גם לא יזיק לך.

ד. הדרוזים בגולן מהווים מיעוט בניגוד למה שכתבת - אין לי את המספרים המדוייקים אבל ספק אם מג'דל שמס, בוקעתה ומסעדה ביחד - שהם 3 הישובים הדרוזיים היחידים - מגיעים לגודלה של קצרין. ובגולן יש עוד 30 ישובים.
חוץ מזה הדרוזים במסעדה ובבוקעתה ברובם חפצים בשלטוננו אבל לאור ההתפתחויות האחרונות הם צריכים לדאוג גם לאפשרות השניה...

בכלל אני חושב שלפני שכותבים על נושא מסויים רצוי לגלות בו שליטה מינימלית.

ה. אם ישראל תתעקש על עמדותיה כנראה שלא יהיה הסכם ולכן חשוב לערוך את משאל העם לפני סיום המו"מ.

ו. שוב אנחנו חוזרים להנחת מוצא שאחרי שלום גר זאב עם כבש אז ככה: אם היה לסוריה סיכוי לכבוש את הגולן היא כבר היתה עושה את זה. הסיבה היחידה שהיא לא עשתה את זה היא שהיא מעריכה שהיא לא יכולה ולכן המצב אחרי או לפני הסכם לא ישתנה בגלל קיומו או העדרו של הסכם.
הנשק הגרעיני בכלל לא משחק תפקיד שכן גם אם הסורים יכבשו את הגולן לא נפעיל אותו. וחוץ מזה תוך חצי שנה שנה גם לאירנים יהיה נשק כזה. אז מה בגלל שיהיה להם נשנה את דעתנו?
רציונליזם, כבקשתך. 1535
א. לא אמרתי שהגולן שייך לאסד. אמרתי שהוא שייך לסוריה. יש הבדל.

ב. העובדה שלפני 1900 שנים ויותר ישבו יהודים בגולן, לא אומרת שהגולן הוא שטח ישראלי. אין קשר בין הדברים.

ג. העתקת אוכלוסיה לשטחים כבושים היא פשע מלחמה. עיין אמנת ז'נבה, 1948. תוכל למצוא לינק אל האמנה באתר של "בצלם".

ד. באשר לתושבי קונייטרה: כנ"ל. גירוש תושבים (ובוצע שם גירוש ב-‏1974, *לפני* שקונייטרה הוחזרה - אל תפזר האשמות בבורות בכזו קלות) הוא, מה לעשות, פשע מלחמה על פי אותה אמנה, שישראל, אגב, חתומה עליה.

ה. על פי נתוני 1997, הדרוזים היוו רוב - אם כי זעום - בגולן. הטענה שלך על "הדרוזים החפצים בשלטוננו" לא מסבירה מדוע הם מסרבים, מזה 18 שנים ויותר, לקבל את האזרחות הישראלית, ומדוע אלו שקיבלו אותה נודו על ידי בני קהילתם.

ו. מבחינתי, כבשים חיים בעיקר על שיפודים, לא עם זאבים. עם זאת, אנא הסבר, בצורה רציונלית כמתבקש, מה האינטרס הסורי במתקפה על ישראל לאחר שהוחזרו לה השטחים שנכבשו ב-‏67'. כפי שכבר הודה משה דיין (וציטט אותו א-שארה), במקרה של סוריה, ישראל הייתה התוקפן.
רציונליזם, כבקשתך. 1662
מה האינטרס הסורי?!?!?

מה אתה חושב שעולמם של שכנינו הוא עולם ווירטואלי שהדבר היחיד שמשנה בו הוא רוחב הפס, גודל המסך ומהירות המעבד?

מה היה האינטרס שלהם ב48?
מה היו האינטרסים שלהם בזמן שמררו את חיי הישובים בעמק החולה ובבקעת הירדן?
מה האינטרס שלהם בחזון סוריה הגדולה?

אפשר להסתכל על זה בשטחיות ולהסביר שהם סתם רוצים עוד קרקע אבל מבט מרפרף פחות לא יתקשה להבחין ביסודות האנטישמיות המבצבצים מבעד לסכסוך היהודי-ערבי.
את האינטרס של האנטישמיים אתה יכול להסביר איך שבא לך.
הלאווים של חרטום מתו, יקירי 1530
שלשת הלאווים של חרטום ("לא להכרה בישראל, לא לשלום נפרד עם ישראל, לא למשא ומתן עם ישראל", למי שלא ידע) מתו מזמן. מצרים ויתרה עליהם ב-‏1978, הסורים, הלבנונים והירדנים ויתרו עליהם ב-‏1991 (ועידת מדריד), והפלסטינאים, יוזמיהם, ויתרו עליהם סופית ב-‏1993.

הלאווים של חרטום קיימים רק במוחותיהם העשנים של אנשי ימין שלא שמו לב שהעולם השתנה מעט מאז 1967. לצערי, אתה אחד מהם.
מה היה מובן מאליו? 1509
"זה היה קוצנזוס, עד לפני עשור איש לא היה מעלה דבר שכזה על דעתו".

ובכן, שוב: מדינת ישראל, לפחות באופן מוצהר, קיבלה את החלטה 242 מאז 1967 (ועד לפני כמה שבועות, כשאהוד ברק הסתייג ממנה, אבל לא חשוב), שאיך שלא תסתכל עליה הציבה את ישובי הגולן בסיכון. נכון שרבים נהגו לחשוב שמנהיגי ערב לעולם לא יכנסו איתנו למשא ומתן, אבל הנה הוכח שאי אפשר לסמוך עליהם...

ב-‏1984 קיבלה ישראל את "חוק הגולן", שבא להרגיע את המתיישבים שאין בכוונת הממשלה להחזיר את הגולן. מה זה אומר? שרבים דווקא *כן* העלו זאת בדעתם!

ויותר מכל, עם כל אותם טיעונים, החזירה מדינת ישראל את סיני ופינתה ישובים, כאשר החוזה נחתם ב-‏1978. יש הבדלים בין סיני לגולן, אבל לפחות למתיישבים כבר לא היתה שום סיבה לשאננות. ובכן, שני עשורים. האם בעשור שקדם לכך, כאשר עצם היות הגולן שלנו עוד היה חדש בתודעה, היה ברור לכולם שנהיה שם לנצח?

אתה יכול להקשות, ולהחזיר אלי את השאלה שלי: מה, לדעתי, הם חשבו לעצמם? ובכן, באשר לרובם (הרוב התמים), לדעתי הצגת את העניין יפה: איכות החיים המופלאה שם טחה את עיניהם מראות. כמובן, בסיוע פוליטיקאים צינים (כלומר, פוליטיקאים), שרצו אותם שם כקלף מיקוח מול הסורים.
אבל סוג כזה של תמימות מחייב אותם כעת להשפיל את עיניהם ולומר, סליחה, טעינו. לא לזעוק חמס על כל שאר העולם ש"פתאום" הפיל עליהם את הגזירה.
המונהדס 11352
רחבעם זאבי קיבל את הכינוי ''גנדי'' עקב העובדה שבזמן שירותו הצבאי התחפש באחץ מחגיגות הפורים לגנדי - מה שכלל גילוח מושלם של פדחתו, לבישת סדין כסרונג', וצביעת עורו בצבע שחום. הכינוי דבק בו מאז יותר מהצבע...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים