בתשובה לדב אנשלוביץ, 30/04/03 0:04
הלקח מהתהליך אוסלו נלמד 148225
דוב,

אמנם נאמר "אל תחסום שור בדישו", אך דומני שאתה מפריז בהערכתך כי הישראלים עוצמים עין בעניין השאיפה הפלסטינית ל"זכות השיבה" (או כניסוחו החדש של סילבן שלום "רצון השיבה").

נכון שבזמן תהליך אוסלו הייתה הכחשה והסתרה בציבור הישראלי ובתקשורת של הרטוריקה הפלסטינית שנגעה "לזכות השיבה" ולשאיפותיהם האחרות, אך "מלחמת אל-אקצה" שינתה זאת מן הקצה אל הקצה.

כל אנשי השמאל שדבקו בהכחשה הזאת הפסיקו להיות רלוונטיים, הציבור הישראלי מאס בהם. ביילין לא הצליח להיבחר כחבר כנסת, שריד נאלץ להתפטר מראשות מרץ שאיבדה כמעט מחצית מכוחה האלקטורלי. ומצנע, שדבק אף הוא ב"סדר היום הישן" של השמאל, התרסק במהירות שיא.

במאמר ב"הארץ" שואל יואל מרכוס מהרב עובדה את הביטוי "עיזה עיוורת" ומדביק אותו לשרון בטענה שהוא נוהג כאיכר ערמומי ואינו מנסה לפרוץ את "הקיפאון המדיני":http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it...
בלי קשר לבקורתו של מרכוס, בדבר אחד הוא צודק, שרון לא יקדם תהליך מדיני אמיתי בעתיד הנראה לעין.

שרון מוכן לשחק את המשחק הדיפלומטי של תהליך שלום וירטואלי, ואם הוא מוכן לוותר כביכול על הכרזה פלסטינית על ביטול "זכות השיבה" כתנאי למו"מ, זה רק משום שברור שזה לא יאפשר את התחלת התהליך הווירטואלי הקרוי "מפת הדרכים". אבל ברור לכול ש"המפה" אינה אלא להטוט דיפלומטי הכרחי, אפילו אפי איתם מבין את זה ולא משמיע איומי פרישה מהממשלה.

יותר משנתיים וחצי של מלחמה למדו את הישראלים לקח מר, ובעלי זיכרון קצר מקבלים תזכורות מתפוצצות כל העת, כך שאין לך מה לדאוג יותר מדי - רוב הישראלים כבר הפיקו את הלקחים מתהליך אוסלו.
אין תוכנית, יש רצון עמום 148242
שמעון,

לפני כשנתיים כתבתי בתגובה 29692 ובתגובה 31947 כמה דברים אפויים למחצה על שרון ומדיניות האי-מדיניות שלו. שערתי שמטרתו היא להשאיר כמה שיותר שטח בבעלות ישראלית, כנראה משלוב של מניעים בטחוניים ורגשיים. המחיר הוא בהמשך השליטה על תושבי ועזה, הקרבת חיי המתנחלים, וסיכונים גדולים יותר בטווח הארוך (וזה לפני 9/11).

בהמשך הפתיל אתה הוספת את תגובה 29933 בה כתבת שמדיניות הממשלה היא לא לתת לגויים כלום אבל לא להרגיז אותם יותר מדי ולתת לזמן לעשות את שלו, והכל "תקוע, תקוע, תקוע".

למבוכתי, אלכס גם כתב תגובה 30015 (כנראה שהמבוכה לא גדולה עד כדי שתמנע ממני לקשר את התגובה שלו).
הלקח מהתהליך אוסלו נלמד 148287
אני חושב ש*ה*נקודה הבעייתית הן בהסכמי אוסלו והן במפת הדרכים היא שמתחילים לעשות מהלכים בשטח מבלי שיש נקודת יעד מוסכמת.
ההגדרה שבה אתה מגדיר את הביקורת שלי כעצימת עין לעניין זכות השיבה אינה מדוייקת. כולם אומרים שלא יקבלו לעולם את זכות השיבה כולל גם יוסי ביילין ויוסי שריד וכולם כולל שני אלה כנראה כנים באמירתם זו. אבל לא זו הנקודה. הנקודה היא שהם מוכנים למרות הצהרתם ולמרות שהצהרתם זו נאמרת ככל הנראה בכנות, "לצעוד קדימה" כשהם דוחים את הבעייה הזאת לעתיד, וכאילו עוקפים אותה. מבחינה זו מה זה חשוב שביילין ושריד הוזזו ע"י הציבור ? במקומו הוא בחר בשרון שמחזיק ממש באותה גישה. כהסטוריון, האם אתה מכיר מקרים בהסטוריה שבהם נפתר סכסוך בצורה מדורגת (אני מתכוון לכך שצד אחד ויתר על טריטוריה על חשבון משהו עתידי שלא הוגדר מראש. זה לא הפסקת אש או הפרדת כוחות בין צבאות, שבהם יש יתרון לצדדים לגופם של דברים בהווה.) ? נראה לי שזו המצאה יחודית של גיבורי אוסלו, והם הצליחו כל כך להכניס את הרעיון לראשנו, שכמעט כל הציבור וגם האמריקאים והאירופים לא מסוגלים להבין שיכול להיות גם משהו אחר בינינו ובין הפלשתינים, כפי שהיה תמיד בפתרון סכסוכים בין עמים.
וזכות השיבה אינה הנקודה היחידה. אפילו ברק שהסכים לתת לדעתי מעבר למקובל בציבור, דיבר על גושי התנחלויות גדולים. גם זו נקודה מאד קשה שקשה לראות איזו הסכמה אפשר יהיה להשיג בעניינה, ובכל זאת מוכנים ללכת קדימה לפני שהסכמה כזאת מושגת.

אולי כמענה לביקורת הזאת שלי אתה אומר ששרון לא מתכוון באמת.
אני לא יכול לקבל ניתוח כזה. בכלל אין לי כל עניין לחבר אלקטרודות לראשו של שרון כדי לבחון את כוונותיו. את זה אני משאיר לבלבן ולחסידיו. מה שמעניין אותי הוא רק מה ששרון עושה ומה שהוא אומר ולמה יכולים להוביל הדברים שהוא אומר. ניתוחים לגבי המחשבות שלו אינם רלונטיים לדעתי בכלל.
ולכן, ללא כל קשר לשדות החשמליים בראשו של שרון, מה שהולך לקרות בסיפור החדש הזה שנקרא "מפת הדרכים" הוא ברור ובוהק. לפלשתינים יש מצד אחד זמן. אין הם ממהרים לשום מקום. מצד שני הם בוחנים היטב את מה שקורה בשטח ואת התגובות שלנו. כרגע הם מנסים לפגע ככל יכולתם (בניגוד לדעתו של אבו מאזן), ואנו נמצאים במצב שליטה כזה בשטח שמצליחים בכל זאת לשמור על רמה די סבירה של ביטחון שאפשר לחיות אתה (כמו שאפשר לחיות עם תאונות הדרכים שבהם סטטיסטית מספר הנפגעים בהרוגים ופצועים רב בהרבה). מצד שני יש אולי לא לחץ אבל צפיה מאתנו ש"נתקדם" כשהפיגועים האלה משמשים לנו סיבה לא לעשות זאת בינתיים בצורה משמעותית. אבו מאזן משוחח עם אנשי החמס והג'יהד האיסלמי ומנסה לשכנע אותם להוריד את גובה הלהבות. בשיחות האלה יש כבר הסכמה (כפי שחזיתי בעבר, בניגוד לתחזיות פרשנים כעודד גרנות) שמלחמה ביניהם לא תהיה וגם לא יהיה איסוף נשק (הבאתי קישורית במקום אחר לכך).
אם המצב יישאר כך עוד זמן מה סביר מאד להניח שהחמס והג'יהד הפלשתיני ישתכנעו גם בגלל הישגיהם המופחתים שמה שמציע אבו מאזן: הפחתה של גובה הלהבות יכול לתת להם שהות להתחזק ולצבור כוח בדיוק כשם שאבו מאזן אמר בפרוש (בנאום לעמו שראיתי בטלויזיה), וכפי שהוא בודאי מסביר להם בשיחות הסודיות ביניהם בצורה הרבה יותר מהותית.
הפחתת הטרור לאחר שקבלתנו את מפת הדרכים תעמיד אותנו בדילמה. יתחיל ויכוח בתוכנו אם ההפחתה היא מספקת. אם ינצחו הנצים ונישאר במקומנו יעשו גופי הטרור הפחתה נוספת בגובה הלהבות ואולי אפילו יפסיקו את הטרור לחלוטין. ברגע זה לא נוכל כבר לעמוד בלחץ ונהיה חיבים לזוז לפי תכנית מפת הדרים שלה התחייבנו.
זה בכלל לא קשור בכוונותיו של שרון. זה מה שיהיה חייב לקרות. אני חושב שמיותר להמשיך בתאור התסריט. כולנו הרי עברנו את אוסלו . . .
הלקח מהתהליך אוסלו נלמד 148365
עוד לא יבש הדיו מעל הדברים שכתבתי וכבר יש שתי ידיעות מעניינות בחדשות הערב בטלוויזיה.
הראשונה היא ששרון מגייס את שרי הממשלה לתמיכה במפת הדרכים, וישנה התנגדות של מפלגות הימין וכחמישה שרים מהליכוד.
למה הם מתנגדים ? ללא כלום ? בודאי לא. ישנם צעדים בשטח שממשלת ישראל עומדת להתחייב עליהם.
הדבר השני המעניין הוא שראשי החמס אומרים שיסכימו בתנאים מסויימים להפסיק את הפגיעה ביעדים אזרחיים.
תאמין לי. לא היה לי שום קשר עם רנטיסי והוא לא מציית להנחיות שלי. . .

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים