 |
"הצלחתו של הסרט לוותה גם בביקורת חריפה. דווקא בעיני כמה מבקרי קולנוע ליברלים מניו-יורק הסרט לא מצא חן. לדעתם, הפר מור את כל כללי האתיקה של סרט תעודה ומהל אותו בפופוליזם זול. הוא זילזל בעיקרון הכרונולוגי של האירועים והציג תהליך שנמשך כעשר שנים כאילו התרחש במהלך שנתיים קצרות בלבד. זאת ועוד, יש בסרט אי-דיוקים בפרטים; בתמונות ביקורו של רייגן לא מצוין שהיה אז ערב בחירתו לנשיאות, ולא ביקור של נשיא. ולמעשה לא פוטרו שלושים אלף פועלים, אלא פחות, וכיוצא בזה. הסרט שכולם צפו שיזכה בפרס האוסקר ליצירה התיעודית הטובה ביותר לא נכלל בתחרות עקב המתקפה הקטלנית עליו.
אפשר, כמובן, לחלוק על עמדותיו הרדיקליות של מור וכן לדרוש ממנו להקפיד יותר בעריכת המידע. ואולם טענתם של מבקריו נעוצה ברצונם לשפוט את רוג'ר ואני באמצעות פרמטרים מובהקים של סרט תעודה, בעוד שמור עצמו חרג במודע מה"ז'אנר". הסרט לא נקרא "רוג'ר ועולם התעשייה המודרני" אלא רוג'ר ואני. רוג'ר הוא יו"ר חבר המנהלים של "ג'נרל מוטורס", שמור מבקש לכל אורך הסיפור לפגוש אותו כדי להזמינו לפלינט1. ה"אני" בשם הסרט מתייחס הן לקטעי אוטוביוגרפיה של מור והן ליחסו הכללי אל רוג'ר. הסובייקטיביות נחשפת מלכתחילה, ולכן לא זו בלבד שאין קול-על רשמי ומכובד בסרט, אלא שכל החומר נערך בגלוי כדי לשרת עמדה אישית מאוד וביקורתית מאוד על הסדר הכלכלי הקיים."
("הקולנוע כהיסטויה" מאת שלמה זנד, עמוד 171)
1 עיר הולדתו של מור ושל "ג'נרל מוטורס" שבה נעשו בשנות ה80 פיטורים של עובדים שהיו תלויים בחייהם ובפרנסתם בקונצרן והעיר החלה להתפורר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש