בתשובה לאבי, 29/05/03 15:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בסוף שנות ה-60 התחיל כספי ללמד בתיכון. זאת היתה תחילתה של קריירה חינוכית ארוכה ומגוונת. הוא לימד כלכלה ורעיון מדיני בפנימייה בחוף ניצנים ואחר כך בפנימייה באלוני יצחק. מורה צעיר, כריזמטי ואנטי ממסדי, כזה שהתלמידים אוהבים. אחר כך הוא עשה תואר שני בטכניון בניהול תעשייתי. כשסיים את הלימודים אביו עזר לו לקבל עבודה כמנהל כוח אדם במפעל נשר בהרטוב, שהיה בהקמה. מאז, במשך שש שנים, עבד כספי בתפקידי ניהול כוח אדם בתעשייה, תחילה באלקו ולאחר מכן בחברת אלקטרוניקה גדולה בחולון, בבעלות קונצרן אמריקאי. הוא היה צעיר אמביציוזי בן 29, אחראי על 400 עובדים, וחלם על משרת המנכ"ל הבא של החברה. כעבור ארבע שנים, באמצע הדרך אל המשרה הנכספת, הוא החליט להחליף צד. "זה היה בגלל חיים שרעבי", הוא הסביר לקובי מידן, כשהתארח בתוכניתו לפני חודש וחצי. "שרעבי היה הפועל הכי חרוץ במפעל, עובד כמו חמור, עושה פרמיות ושעות נוספות, מוציא את הנשמה בשביל עוד כמה גרושים, ואני לוקח את הכסף שלו ומעביר לאיזה בעל מניות בארצות הברית. הבנתי שיש איזה בלוף במערכת ואז נפלה, התמוטטה אצלי אחת מאמונות היסוד של החברה הקפיטליסטית, שמי שמתאמץ יותר מצליח". |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |