בתשובה לLG, 02/06/03 18:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סליחה על ההסברים המסורבלים. מי שזה מוציא לו את החשק לקרוא - שידלג הלאה. ההנמקה הבסיסית לשימוש ב-"שיטת הדיסוננס" היא שמי שיודע להפריד בין המציאות לבין מה שהיה מעדיף שתהיה, רואה את המציאות באופן מדויק יותר. לכן אם נוכל לזהות קבוצת אנשים שמודים שהמציאות שונה ממה שהיו רוצים שתהיה 1, נקבל מהם (בממוצע) ניתוח מאוזן יותר של המציאות. 1 שונה ממה שהיו רוצים שתהיה, באחד משני מובנים: א. שמצב הדברים בעולם איננו כפי שהיו רוצים שיהיה. ב. שהמציאות מראה שפעולות שנקטו בעבר (למשל, להצביע עבור פוליטיקאי מסוים) היו שגויות. ההנחה היא שרוב האנשים אינם אוהבים להווכח ששגו. למי שרוצה הסבר קצר על דיסוננס קוגניטיבי: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שכנראה, כמו רוב האנשים, אינני אוהב להווכח ששגיתי(1), הרי אשמח להתבדות בהנחתי, כמו גם להתבשם מהשגשוג והשלום אשר יביא עמו ראש הממשלה בו לא בחרתי. ____ (1) באופן תאורטי כמובן, שהרי אינני שוגה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |