בתשובה לדב אנשלוביץ, 05/06/03 12:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"משהו חדשני שמעולם לא היה, שבו צד אחד מעניק מתנות לצד השני ללא תמורה". האומנם? בוא נראה, ספרד נתנה להולנד עצמאות במאה ה16, בריטניה לארה"ב במאה ה18, תורכיה ליוון והולנד לבלגיה במאה ה19, בריטניה לאירלנד במאה הקודמת שראתה תהליך של דה-קולוניזציה ברחבי אסיה ואפריקה ולא חסרות עוד דוגמאות. גם הבריונות הרוסית לא תצליח לעמוד כנגד שאיפת העצמאות של הצ'צ'נים. ומה כל הכובשים לשעבר קיבלו כתוצאה מכך? שום דבר. מלבד שקט הנובע מחוסר מלחמות מיותרות ומצב כלכלי נוח יותר כתוצאה מאי-צורך לממן מלחמות ולהחזיק כוחות כיבוש המעיקים על קופת המדינה, ובסופו של דבר זה גם מביא ליחסים טובים יותר בין עמים שכנים. (זהו כמובן תהליך ארוך יותר ובעייתי יותר, אבל לא בלתי אפשרי.) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, שכל אותן מעצמות מפוכחות עשו זאת רק לאחר שהצליחו לשדוד מן הקולוניות חלק ניכר מאוצרותיהם הטבעיים, מה גם שהקולוניות היו ברובן רחוקות יותר ממטווחי הקסאם מהן, והיה קל פשוט לברוח ולתת לילידים להתבשל במיצם שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, לבריטים היה קל לוותר על הקולוניה - לכולם היה ברור שוושינגטון וחבריו לא שואפים לקבל את לונדון. לדעתי ברגע שיהיה ברור לישראלים שהפלסטינאים מוכנים להסתפק בשטחי 67 ולהפסיק את הסכסוך בשלב זה, יהיה קל יותר להחזיר את השטחים ולהגיע לשלום. לצערנו, הפלסטינאים מסרבים בעקביות להכריז דברים כאלו. אנחנו לא יודעים לאיזה שטח הם שואפים להגיע בסופו של דבר. אז אין הרבה טעם להחזיר שטחים אם אתה לא יודע שזה יפסיק את הסכסוך. (אתה אולי יודע, אבל אני ודב עוד לא השתכנענו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפלסטינים הכריזו כבר ב88 על הסכמתם לחלוקת הארץ עפ"י החלטת האו"ם 242. ודב לא מוכן לוותר על שטחי א"י בשום מקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון של שטחים כן או שטחים לא הוא בעייתי, לדעתי, גם מהצד שלך וגם מהצד של דוב. הוכח כבר שעצם המצאות שטחים באחזקתנו המלאה בד"כ מייצר יותר שקט, אבל לא שקט מוחלט, וכזה שגם לו יש פוטנציאל התפרצות. אז מה עושים? כנראה שהפיתרון המיטבי הוא משהו חדש, שעוד לא היה כאן - כלומר, לא סיפוח ולא נסיגה חד צדדית, אלא תהליך קצת יותר מורכב של נסיגה חלקית, תוך אחזקה בחלק מהמקומות שלהם יש, לגבינו, חשיבות איסטרטגית (ולכן היישוב היהודי שם צפוף יותר), והמדינה הפלסטינית שתקום בשטח שממנו ניסוג תהיה בעלת אופי כזה שתהיה תלות הדדית וקשרים שקשה מאוד לנתק בינה לבין מדינת ישראל, להבטיח שקשה יהיה למצוא אינטרס לתקוף אותנו בעתיד על רקע כזו או אחר. באופן זה יקבלו שני הצדדים את מה שהם *באמת* רוצים (ביטחון ושקט בצד הישראלי, שלטון עצמי ושיפור תנאי החיים בצד הפלסטיני). בד"כ, הטענה שהגיע מהצד השמאלי במפה לדבר כזה היתה: "אבל הם לא יסכימו לכך". בימים אלה, תשמח לדעת, זה מתברר כלא נכון. הם לא הסכימו לכך רק כשערפאת היה הדובר הדומיננטי היחיד, ולא רצה פחות מגבולות 67 המלאים וניתוק מוחלט מישראל. זה רחוק מלהיות המצב בין שרון לאבו מאזן, שאם יצליחו לנער מעליהם את מפת הדרכים (שקרובה יותר לליבו ותוכניותיו של ערפאת) ולגבש תוכנית יציבה מול לחצי ארה"ב (או לאחר שלחצים אלה יעלמו בשל חילופי שלטון) - נראה כאן סוף סוף משהו שמזכיר את מודל השלום עם ירדן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מציע זה אותה תכנית הבנטוסטנים של שרון, ולכך הפלסטינים בהחלט לא יסכימו, ובצדק. אם שרון לא יתקדם מעבר לביצוע השלב השני במפת הדרכים כפי שהוא אכן מתכוון לעשות, גם הצד הפרגמטי והמתון בצד הפלסטיני יתיאש ממציאת פרטנר בצד הישראלי ויחזור ללחימה נגדנו ואז אנשים כדב יראו בכך את צידקתם כנבואה המגשימה את עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה הפלסטינים? מי מהם לא יסכים ולמה "בצדק"? כמו שנדמה לי שכתבת בעבר (באחת התגובות לדוב) - הפלסטינים אינם מקשה אחת. יש ויש. אתה מאמין שהבחירה שלהם היא בין המתונים של "גבולות 67" וקיצוניים של "כל ארץ ישראל". אני לא מתפלא, מאחר וכמו רבים וטובים בנו שמעת השכם והערב את שטיפת המוח מתמדת של "מר מזרח תיכון חדש" ודומיו. אבל מה אם החלוקה שונה קצת? מה אם בכלל לא קיימת האופציה של כל ישראל, מאחר וגם הקיצונים כבר ויתרו על החלום הזה ומכירים במציאות, ועתה הוויכוח הפנימי הניטש ביניהם הוא - האם להיות מדינה שתתקיים בדו קיום עם שכנתה הדומיננטית, או תהווה איום מתמיד עליה (בדיוק כמו הוויכוח בצד שלנו). לדעתי, המצדדים בתשובה הראשונה באותו ויכוח פנימי, יסכימו לקבל פיתרון כזה, מאחר והוא עדיף לגביהם לאין שיעור על האלטרנטיבה (רצף טריטוריאלי מלא אך נתק מוחלט מישראל והמשך פעילויות האיבה משני הצדדים, מיעוט מקורות תעסוקה בשל גבולות סגורים ואיזור לא יציב וכו'). אתה שוכח שאפילו היהודים (ר"ל אנחנו) היו מוכנים לקבל את תוכנית החלוקה ובלבד שתקום מדינה שתחיה בשלום עם שכנותיה, ואם אתה זוכר את המפה של תוכנית זו, היא לא היתה רחוקה בהרבה (מבחינה גאוגרפית) מתוכנית שרון. אם תבדוק את הצהרות אבו מאזן וערפאת תזהה בעצמך שאלו הן בדיוק העמדות הפנימיות. ערפאת (הקיצון) מדבר על גבולות 67, בעוד אבו מאזן אינו מדבר על גבולות כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין קשר הכרחי בין צפיפות הביישוב היהודי לבין חשיבות איסטרטגית. המתנחלים, שמטרתם הייתה למנוע פינוי כל שטח שהוא, *לא* התיישבו באופן בר הגנה ואסטרטגי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שאין קשר הכרחי, ונקודות רבות (מבודדות ו/או בעייתיות) יפונו בשל כך, אבל עדיין מרבית ההתנחלויות הוקמו במקומות שאושרו ע"י ממשלות הישראל השונות (ולא ע"י תושביהן) כדי שיהיה קשה להתפנות מאיזורים חשובים איסטרטגית לממשלות שתמכו בשארת שליטה ישראלית בחלק מהשטחים. דוגמאות בולטות: איזורי ההתיישבות הצפופים ממש על הקו הירוק, ובצירים ראשיים: אלפי מנשה, איזור מודיעין, עימנואל, אריאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל הדוגמאות שהבאת בחרו מדינות לסיים מצב של קולוניאליות, אם סתם מתוך בחירה ואולי לפעמים עזרה להחלטתם התנגדות של העמים שבהם שלטו. מכל מקום ברור היה תמיד שאחרי הצעד הזה הסכסוך מסתיים ולעמים הנשלטים אין כל תביעות נוספות. כלומר, אין זה נכון שהיו כאן מתנות ללא תמורה. התמורה הייתה הפסקת "בלבול ראש" וחיים שקטים (גם אתה ציינת זאת בתגובתך). אצלנו זה בכלל לא המצב. הסכסוך היה קיים עוד לפני "הכיבוש" והפלשתינים אומרים בפרוש שלא די להם ב "סיום הכיבוש". באוסלו לא רק שלא קבלנו כל תמורה, אלא שקבלנו עונש: קשיים נוספים ובלבולי ראש נוספים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על הפלשתינים כמיקשה אחת, אבל כמונו יש בהם קיצונים ומתונים (או פרגמטים). הקיצונים בהחלט לא מסתפקים בחלוקת הארץ ורוצים לסלק אותנו מפה ע"י המשך הטרור. גישה סרבנית מצידנו רק מחזקת אותם. הפרגמטים, לעומת זאת, בהחלט מבינים שלא ניתן לסלק אותנו מכאן ולהשיג מעבר לחלוקה עפ"י גבולות 67 ולכן הם שותפים לתהליך השלום. כל התקדמות מדינית רק תחזק אותם מול האגף הקיצוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבו מאזן, שלא מתבייש לומר היום בגלוי (מה שערפאת הסתיר כשהתחיל תהליך אוסלו וחשף רק מאוחר יותר), שלא ייוותר על זכות השיבה, הוא מהקיצונים או מהמתונים ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהמתונים. ההצהרה שלו היא נקודת פתיחה טקטית לדבר שפיתרונו ידוע מראש - איחוד משפחות סימלי וקליטת רוב הפליטים בשטחי הגדה והרצועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניין לך ? הגם אתה בלבן ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה. ממש כמוך גם עלי לא מקובלות תיאוריות פילוסופיות מבית מדרשו של מרצה זה או אחר המבטלות את גורם האידיאולוגיה והשקפת העולם ומנסות לנתח פוליטיקאים בצורה ''נייטרלית''. אבו-מאזן תלוי בעזרה בינלאומית ולכן הוא מוכן לבצע את התהליך המדיני, כמו סאדאת בזמנו (שגם לו לא האמינו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני *כן* מאמין לאבו מאזן. אבל אתה וכולם *לא* מאמינים לו. אני רוצה לצטט את תחילת מאמרי הישן "ערפאת מאיר את טפשות אוסלו": בידיעה קצרה בחדשות שעה עשר בבוקר, ביום 1 ביוני 2000, נמסרים דברי ערפאת: לעולם לא נסכים לפתרון אחר עבור פליטי 48' מלבד החזרתם לבתיהם, ולעולם לא ישררו שלום ויציבות באזורנו כל עוד לא נקבל לידנו את ירושלים. דברים אלה של ערפאת, שמושמעים כיום, לאחר שרוב שטחי יו"ש הועברו לידיו ולמעלה מתשעים אחוז מתושבי יו"ש הערביים נמצאים תחת שליטתו, וכאשר למעשה קיימת בשטח מדינה פלשתינית, אינם מעוררים אצלנו תכונה מיוחדת. "אז הוא אמר", אומר לי חבר לעבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, אני כל הזמן חוזר וטוען: הבה נגיע להסכם קבע עכשיו תמורת פינוי מה שרוב העם יסכים לפנות. זה מה שהיה בדוגמאות שהבאת. הסכסוך הסתיים סופית. אבל, כאמור, לא אלה הסכמי אוסלו ומפת הדרכים. הנתינה היא חד צדדית ולא מסיימת את הסכסוך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |