 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבוי. את העץ הנדיב חיבבתי, אבל עם הרגשת חוסר נוחות דידקטית. (למרות שיצא לי כבר להעביר שיעור עליו לקראת ט"ו בשבט. יאמר להגנתי, שזה היה שיעור מטודתי לחלוטין, ולילדי כיתה א') את החתיכה החסרה לעומת זאת, אימצתי באהבה רבה,1 עד לרגע בו אימצתי באהבה גדולה עוד יותר את ספרי השירים שלו. 1אפרופו מדריכים בצופים, את סוזן פ"ש שקיבלתי לבת מצווה, מעולם לא טרחתי לצטט. את סילברסטיין הגאון, ציטטתי, והרבה, עד כדי המרה לקומיקס של הספר המדובר. (החתיכה, לא האחרים, כמובן) |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |