בתשובה להעלמה עפרונית, 11/06/03 20:45
בראבו על הלנצ'יה. 151338
אם הן נוסעות לאט, הקול שלהן נעים לי ומרגיע אותי. והן יפות בעיני.

ומצד שני, אם אני שומע או רואה אותן זה רק בגלל שיצאתי מריכוז, וזה אומר שהגיע הזמן לעוד קפה או עוד סיגריה או הביתה.
עכשיו לא הבנתי את הכותרת. 151340
אוקי, קולות מונוטונים, הגיוני למדי. אבל מה עם העשן? לא בעייתי במקצת?

אני לעומת זאת, החלטתי לאחרונה לאמץ את החוף (הוא נמצא ממש מהצד של הכביש!) בתור מקום הקריאה המועדף עלי. כמובן, יותר מדי זמן (אמיתי ו/או נפשי) לקרוא כשאני בתל אביב אין לי, ככה שלרוב אני מוצאת את עצמי על הערסל בין הזית לעץ-שכל-פעם-אני-שוכחת-איך-קוראים-לו, עם חתול על הבטן, וציפורים (פסטורלי, ללא ספק.) מציצות מסביב.
הכותרת פטישיסטית. ציטוט שמתייחס לחו''ד של איטלקי על בחורה. 151343
ניסיתי לקרוא בחצר עם חתול וציפורים. משעמם‏1. כנראה שאני צריך קצת בלאגן עד שאני ממש יכול להתרכז, ואולי זה בגלל שהבלאגן דורש להתרכז.

1 אחרי שהחתול גמר את הציפורים.
אה. 151353
לא לא לא. בילבלת את הכל. אתה לא אמור לקרוא _עם_ החתול. תפקידו של החתול (הו ווסטלי!) הוא לקפץ בעליצות אל הערסל, לנחות באלגנטיות אל הבטן ולשחק תדיר עם החוט שאמור למלא את תפקיד הרוח שבדרך כלל לא ממלאת תפקידה כראוי.
אה. 151453
זה מעניין, כי לי יש כורסת קריאה (כחולה עם הדום) שנמצאת במרפסת שלי, ושם אני יושבת לקרא עם גרייסי בחיקי. אנחנו גם שותות מיים קרים (לפעמים אפילו מאותה הכוס), ומסתכלות לפעמים מהחלון על חתולים חולפים. כיף נורא. בעצם, למה אני מבזבזת זמן עליכם שכורסת הקריאה שלי קוראת לי?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים