בתשובה לאפופידס, 14/06/03 11:11
איך להתחיל 151637
אני לא מסכים עם מר כספי. העניין הוא בדיוק זה שלמרות ההשקעה האדירה בחינוך, נוער היום לא יודע יותר מאשר הוא ידע לפני 10 או 20 שנה. היינו - ההשקעות הולכות וגדלות, והתמורה לא זזה. אנחנו בארץ המראה: רצים יותר ויותר מהר כדי להשאר במקום.

אבל המצב גרוע יותר מזה: ילדים רבים כיום לא מקבלים את הבסיס. לא יודעים קרוא וכתוב ברמה סבירה, לא מסוגלים להבין טקסט. אין לי מושג איך הדברים היו לפני 30 ו-‏40 שנה, אבל כבר בזמן שלי, רוב מה שלמדתי לא למדתי בבי"ס. אם לא היה מתמזל מזלי לחיות בבית שבו עודדו אותי ללמוד לבד, ואם לא הייתי מצליח להקיף את עצמי באנשי ספר עם ידע נרחב במגוון תחומים, לא הייתי מגיע לרבע ממה שאני יודע היום. אלו מכן שחשבו בעקבות קריאת משפט זה - "אפשר לחשוב כמה הוא יודע היום...": אני מסכים אתכם. עכשיו תחשבו כמה נורא היה מצבי עם רק רבע מהידע הזה.

אבל לפחות המחזור שלי יודע לקרוא ברובו המוחלט, יודע חשבון ברמה סבירה. אני רואה אחים קטנים של חברים שלי ומזדעזע – וזה לא בגלל שהם טפשים, אלא בגלל שלא הקנו להם את הכלים המתאימים.
איך להתחיל 151744
אז כנראה שהאלפוני והבדידים היו טובים יותר מאשר אלפי עם שיטת הקריאה כמכלול והזנבגופים בחשבון.

אם איני טועה, משרד החינוך מקבל קשיי קריאה עד סוף כיתה ב', מה שבסופו של דבר, פותח פערים גדולים יותר בהמשך.
איך להתחיל 151754
זנבגופים זה לא בא יחד עם הבדידים?
בכל מקרה, אני נחלצתי בעור שיני מאימת הבדידים פשוט מפני שאני עיוור צבעים. אני לא הייתי יכול לעשות דברים כמו "סגול ועוד לבן שווה כחול" (או מה שזה לא יהיה), אז נאלצתי פשוט לספור כמה יחידות יש בכל בדיד... אני חושב שדיברנו על זה איפשהו באייל פעם.
(לא, אתם לא באמת צריכים להביא לי את הלינק לדיון)
דווקא! 151757
(לא שהיה עולה בדעתי לתת לינק לדיון, אם לא היית כותב את השורה האחרונה).

תגובה 113298
סיפור מהחיים(1) 151787
לפני לא מעט שנים, מורה צעירה, בשנה השניה ששימשה כמורה, לימדה כתה א' בבית ספר קבוצי קטן, וזאת היתה לה הפעם הראשונה בה לימדה את מיומנות הקריאה. המורה אשר לימדה את הכתה המקבילה היתה מורה ותיקה, מנוסה בהוראה בכלל ובהוראת הקריאה בפרט, חברה מכובדת בצוות המורים ובקיבוץ. באופן טבעי (וגם פורמלי) אותה מורה ותיקה שימשה כחונכת, בעיקר בתחום הוראת הקריאה, ובפרט בשיטה הספציפית להוראת הקריאה, למורה הצעירה.
לקראת חופשת הפסח, הבחינה אותה מורה צעירה, כי שתיים מתלמידותיה לא רכשו את מיומנות הקריאה. היא החליטה לנסות לעבוד עם אותן תלמידות בשיטת לימוד אחרת(2). המורה הותיקה הזהירה אותה שלא לעשות כך, שכן לא מחליפים סוסים באמצע העליה, ולא משנים שיטת לימוד במהלך שנת הלימודים. המורה הצעירה הקשיבה לדברי עמיתתה המנוסה, שקלה אותם, והגיעה למסקנה שלאותן שתי ילדות אין מה להפסיד.
המצב בסוף שנת הלימודים היה כדלהלן:
שתי הילדות השתלטו על הקריאה.
המורה הותיקה מונתה למנהלת בית הספר.
המורה הצעירה נאלצה לחפש מקום עבודה אחר.

והמסקנות?
1. אין שיטת לימוד אחידה המתאימה לכולם.
2. אם איתרע מזלך, ושיטת לימוד הקריאה המשמשת בבית ספרך אינה מתאימה לך, עדיף שתלמד בכתה קטנה, בה למורה יש אפשרות לטפל בך פרטנית.
3. אם אתה מורה שמקום העבודה חשוב לך, עשה מה שימצא חן בעיני הקובעים, ולא מה שנראה לך נכון.

___
(1) אני יודע שאני ממחזר כותרות, אבל בגילי המתקדם, יש לי הרבה סיפורים מהחיים.
2) אותה מורה שהיתה אז מורה צעירה, והיום היא מורה ותיקה עם נסיון רב בהוראת הקריאה, טוענת שהשיטה בה למדה הכתה המדוברת היא הטובה ביותר להקנית הקריאה מכל השיטות אותן היא מכירה, ואילו השיטה החילופית בה השתמשה, היא שיטה משעממת, המדכאת את חדוות הלימוד אצל *רוב* הילדים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים