בתשובה לירדן ניר, 13/06/03 15:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שני דברים שרציתי להוסיף לדיון - האלקטורל קולג' כגוף הוא באמת לא קריטי במיוחד, אבל מה שחשוב הוא "אזור הבחירה" - כלומר, הרמה שבה סופרים את הקולות. בארה"ב הנשיא לא נבחר בבחירה ישירה משום שהקולות אינם נבחרים ברמה הארצית אלא ברמת המדינה. אנסה להסביר. נניח שבטקסס יש 100 בוחרים, וישנן ארבע מדינות נוספות, שבכל אחת מהן 26 בוחרים. נניח שבוש זוכה לכל הקולות בטקסס, ואילו גור זוכה ל-14 קולות (מול 12 של בוש) בכל אחת מארבע המדינות הקטנות. מכיוון שלארבע המדינות ביחד יש יותר אלקטורים מאשר לטקסס (כי הן "שוות" 104 מצביעים), גור ניצח בבחירות. עכשיו נספור את הקולות ברמה הארצית: בוש קיבל 148 קולות; גור קיבל 56 קולות. בוש קיבל פי שלושה קולות מאשר גור, אבל הפסיד את הבחירות. מה שאני מנסה להגיד הוא שאם האלקטורל קולג' היה נבנה ע"פ ספירת הקולות ברמה הארצית, ההשפעה שלו הייתה מזערית עד לא קיימת. מכיוון שהוא נבנה ע"פ ספירת הקולות ברמת המדינה, השפעתו יכולה להיות משמעותית. הפרט השני שרציתי לנדב לדיון הוא שעד ימינו, קרו רק שלושה מקרים שבהם רוב בציבור התרגם למיעוט לפרלמנט (שים לב - בפרלמנט, אני לא כולל כאן בחירות לנשיאות). שניים מהמקרים היו בניו-זילנד, ואחד היה, אם אני זוכר נכון, במאלטה. בשתי המדינות, אחרי שקרו הארועים (בניו-זילנד המקרים קרו בשתי מערכות בחירות עוקבות), קמה מהומה ציבורית, ושיטת ספירת הקולות (ובמקרה של ניו-זילנד, שיטת הבחירות כולה) הוחלפה כדי למנוע הישנות של מקרה כזה. זאת בניגוד למצב ההפוך - שמיעוט בקרב הבוחרים מתורגם לרוב בפרלמנט - שהוא לחם חוקן של מדינות עם שיטת בחירות רובנית1. בישראל, אגב, יש סעיף בחוק שמונע מצב כזה. מפלגה שלא קיבלה יותר ממחצית הקולות לא יכולה לקבל יותר מ-60 מנדטים, גם אם מגיע לה לפי חלוקת המושבים ה"עודפים" (חלקכם אולי זוכרים את המושג "באדר-עופר" משיעורי האזרחות). 1 בטורקיה, עם אחוז חסימה של 10%, שתי המפלגות הגדולות גם יחד, שהיו שתי היחידות שהגיעו לפרלמנט, קיבלו פחות מ-25 אחוז מקולות הבוחרים, כך שמפלגה עם 15 אחוז מהקולות קיבלה 60% מהמושבים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי הבנתי את כוונתך ב"פרט השני" - האם אתה מתייחס רק למקרה בו מפלגה בודדת קיבלה יותר ממחצית הקולות, או גם לאוסף של מפלגות? אם ל"אוסף מפלגות", הוסף לרשימה את בחירות 1992 בארץ: מפלגות הימין קיבלו יותר קולות, אך זכו בפחות מנדטים בשל הפיצול ביניהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שרק מפלגה אחת. מה שקרה ב-92 היה לגיטימי לגמרי, מכיוון שכולם מכירים את חוקי המשחק וכולם יודעים שיש בונוס (מזערי) למפלגות גדולות יותר, וכולם יודעים שמי שלא עובר את אחוז החסימה העלוב שלנו מפסיד הכל. זה לא אשמת אף אחד אם גוש מסויים מריץ עשרים מפלגות שהיו יכולות לקבל ביניהן 29 אחוזים, אבל אף אחת לא עברה את אחוז החסימה אז יותר מרבע מציבור הבוחרים אינו מיוצג בכנסת. בעצם, זה כנראה אשמת הגוש. אגב, הידעת כי שינוי, למשל, הייתה יכולה לזכות במנדט נוסף (על חשבון הליכוד, אני חושב) אם הייתה חותמת על הסכם עודפים עם מישהו קצת יותר הגיוני מאשר "הירוקים"? אם היא הייתה חותמת על הסכם עודפים עם הליכוד (שנותר מיותם מהסכם עודפים גם הוא), אז מי שהיה מפסיד אותו הוא הצמד המקסים ב + ם (כלומר, המפד"ל הייתה נותרת עם חמישה מנדטים). (הממ... עשיתי עכשיו את החישוב. לא היא לא. בעסה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, את זה שכל הקולות במדינה הולכים למנצח באותה מדינה, ושלפיכך יתכן שהמנצח בבחירות קיבל פחות קולות בספירה הכוללת מהמפסיד, כבר גלעד אמר, וזה כבר נידון בעבר באייל, וזה ידוע לקורא העיתונים הסביר. השאלה היא האם זה אומר שהבחירה עקיפה. בתגובה 151541 טענתי שלא. האם יש לך מה להעיר שם? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |