בתשובה לערן בילינסקי, 29/01/01 1:21
אך השיטה צומחת שוב 15188
השאלה שלי היא מדוע תמיד המטרות צריכות להיות פרקטיות ולא אידיאולוגיות. למשל, מטרה אידיאולוגית: לא יורים על אזרחים. אז פוליטיקאי היפותטי א' ידאג שצה"ל לא ירה על אזרחים, וכך תגרם החרפה של ההתפרעויות (שלא יזכו לתגובה ישראלית). אתה תטען שהפוליטיקאי *רצה* את ההחרפה הזו. אני אטען שהפוליטיקאי פשוט פעל בתוך מגבלות האידיאולוגיה שלו.
תירוצים... תירוצים... 15201
למה? כי פוליטיקה היא עיסוק מעשי, וזה ההבדל בינה לבין פילוסופיה או ספרות ושירה ובלט. פוליטיקה מתעסקת בהשגת מטרות מעשיות, שנובעות מערכים לא רציונליים. הרי זה לא רציונלי לא לירות על מי שבא להורגך (בהנחה שערך החיים חשוב לך), האם היית מצפה מאותו פוליטיקאי גם שיורה (יורה?) לא לירות על אזרחים אפילו אם נאמר הם מסכנים קבוצה אחרת של אזרחים, או אותו עצמו? מה, הוא צריך "למות מות קדושים על מזבח האידאולוגיה שלו"? זה מה שיוסי גורביץ קרא לו פעם דיסוננס קוגניטיבי וטען שפוליטיקאים סובלים ממנו אך אני מכחיש זאת בכל תוקף.

האידאולוגיה, אגב, בדרך כלל לא מהווה מכשול. כולם "טובלים ושרץ בידם" ומבצעים מניפולציות על הציבור כדוגמת "הנסיבות השתנו" או "הם המפלגה השלישית בגודלה ואי-אפשר להתעלם מציבור של 450,000 איש" (אבל מ550,000 מצביעי ליכוד מסתבר שאפשר להתעלם...) וכדומה. אתה רוצה דוגמאות נוספות? ארה"ב בשם החופש תומכת גם במדינות המגבילות אותו בטענות שונות ומשונות "אנו בעצם גורמים להקטנת הפגיעה בחופש" למשל, ועכשיו לך תוכיח. רוצה עוד?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים