בתשובה לערן בילינסקי, 16/06/03 19:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמובן שלא. הבעייה היא שדווקא בגלל המצב שבו אנו נמצאים יש צורך לרסן ולאזן את הגנרלים שלנו, דבר שלא נעשה כמובן. בכל הממשלות יושבים גנרלים בלבוש אזרחי והדרג המדיני בכללותו נגרר ע''י הצבא במקום שיציג אסטרטגיה משלו. (למעט מקרים בודדים כמו יציאת צה''ל מלבנון שנעשתה ע''י גנרל.) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גנרלים בלבוש אזרחי אינם גנרלים יותר. הם גנרלים בדימוס, ואזרחים כמוני וכמוך. מדוע אתה קובע שהדרג המדיני נגרר אחר הדרג הצבאי ולא להיפך? מצד שני, אתה מראה בעצמך דוגמה לכך שמדיניות שלשיטתך היא אנטי-חירחורית בוצעה על ידי גנרל (בדימוס) דווקא. עוד כמה נקודות: את מבצע קדש יזמו בן-גוריון ופרס שלא היו גנרלים (וכן, גם דיין שהיה גנרל). לו אשכול היה "נגרר" אחרי הגנרלים שלו אז מלחמת לא הייתה פורצת בתאריך בו פרצה אלא שבועיים קודם וכו'. בקיצור, איבדת אותי, וסתרת את עצמך הלוך וסתור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. גנרלים בלבוש אזרחי הם בעלי אותה צורת מחשבה ותפיסת עולם שהביאו איתם מהצבא. לכן גם בממשלה יש נוכחות גבוהה לתפיסה הצבאית, דבר שאינו קיים במדינות דמוקרטיות אחרות. 2. המקרה של היציאה מלבנון היה אפשרי לביצוע ככל הנראה בזכות זה שמול צמרת הצבא עמד גנרל שידע לכפות עליהם את רצונו. מנהיג מרקע אזרחי שהיה שואף ליישם מדיניות זו היה מתקשה בכך יותר ממנו. 3. ממשלת אשכול נספחה לתהליך שהביא לתקופת ההמתנה ולמלחמת ששת הימים כתוצאה מהשפעת שרי אחדות העבודה (קצינים לשעבר) על מדיניותו המדינית-ביטחונית של אשכול. 4. מקרה מלחמת סיני הוא יוצא דופן ושייך לימי ראשית המדינה. לאחריו בן-גוריון התמתן ותמך במדיניות מתונה יותר. גם עמדותיו לאחר מלחמת ששת הימים מעידות על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זו הנחת דטרמיניזם. כמו למשל "ארז לנדוור באופן אוטומטי בעד הפלסטינים". 2. זו השערה ופרשנות שלך, שסותרת את הדטרמיניזם שהנחת אך לפני שניות בודדות. 3. תטל"א (תשובה טובה לשאלה אחרת). לא הסברת מדוע לא יצא הצבא למלחמה שבועיים קודם. 4. אם בן גוריון מתמתן (לשיטתך), מדוע שגנרלים בדימוס לא יתמתנו? בגלל שהם גנרלים? אתה יכול להמשיך לירות חיצים ולשרטט סביבם מטרות. כמו שאמרתי, הלוך וסתור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אכנס לשאלה מי משניכם צודק, אבל אני רוצה להזכיר משהו שקראתי בספר של ראובן פדהצור (שכותב בהארץ) המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו. הספר ''נצחון המבוכה'' בודק את תהליכי קבלת ההחלטות בממשלת ישראל אחרי מלחמת ששת הימים. פדהצור כותב (ואני חושב קראתי ניתוחים דומים בשנים האחרונות) שמאז, הדרג המדיני הוריד מעצמו את נטל ההחלטות המדיניות, ואת ניתוח המציאות, והעביר אותה (מרצון) לדרגים הבטחוניים, למעשה, לצבא. הוא מצביע על העובדה שאמ''ן הפך מגוף שאוסף מידע, לגוף שבבעלותו גם המידע הגולמי, גם היכולת והאחריות לניתוחו, וגם הסמכות והאחריות (ללא מתחרים) להצגה של תמונת המצב הלאומית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |