 |
|
 |
||
|
||||
 |
למרות נטייתי הטבעית לשמוח על פסק הדין, שכן מה עניין שמיטת שרות צבאי להר העבודה, אבל מה לגבי זכותו של המעסיק לקבוע את מי הוא מעסיק? מדוע בעצם החוק אוסר על אפליה בסקטור הפרטי? זה עניינו של המעביד את מי הוא מעסיק, והוא אינו מחוייב ליעילות או לפתרון הבעיות החברתיות של מדינת ישראל. הוא מחוייב לרצונו בלבד, כל עוד אינו פוגע בסביבתו ומציית לחוקי המס. איפה אבי כשצריך אותו? (שודדים אותנו!) אז הנה המדרון חלקלק - אם המעביד לא מחוייב לאיסור אפלייה, אז גם שכר מינימום לא ממש בעסק (ירצו - יעבדו, לא ירצו - לא יעבדו, בעיה שלי למצוא עובדים, הכל כוחות השוק) ותנאים סוציאליים וכו'. האם כוחות השוק מספיק חזקים כדי לשמור על הלכידות החברתית ולקיים חברה, או שנגיע למצב דו-קוטבי של "עשירים מאד" ו"עניים מאד" שיתפוצץ (או שלא)? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעקרון, החלטות של המעסיק משפיעות מאד על דמותה של החברה ולכן מותר לחברה להשפיע חזרה ע''י חקיקה. למשל, נניח והיה לא רווחי להעסיק נשים (ולשונות רעות יעירו שזהו אכן המצב), אזי מקומות עבודה רבים יהיו סגורים לנשים. אבל האזרחים חושבים שלמרות הירידה הקלה ברווחיות של העסקים, עדיין אין זה מן הראוי לקיים חברה בה חצי מהחברים חסרי אפשרות לפרנס את עצמם. הלכו וחוקקו חוקים בהתאם. הזכות של מעסיק לקבוע את מי הוא מעסיק לא גדולה מזכותה של החברה לקבוע את פניה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |