153670
היום איזה גברת ב"לונדון את קירשנבאום" אמרה על הנתון לפיו שליש לא מתגייסים, שהסיבות השונות של אי גיוס חופפות את אחוז ה"מגזרים הלא יצרניים" בחברה.
הגברת היא מאיזה פקולטה/מכון ללימודים אסטרטגיים.
שוב נעשית כאן, במסווה של מלומדות "נאורה", אותה שטיפת מוח מבנית שעושים כל האוטומטים המתלהמים, גם ואולי בעיקר בתקשורת, שיורים בכל פעם שדנים בנושא את המילה "משתמטים". אז החליפו את המילה, אבל זה אותו דבר. אותה פסילה מראש, אותה ידיעה מכלילה, מרום מושבם המכובד (והמנותק) של המשתמשים במילה.
כל אלה ששוחררו על סעיף נפשי הם בהכרח לא יצרנים?
והאחרים?
אולי זה מפני שלרבים מהם לא נתנו את ההזדמנות להיות יצרנים? (כל העבודות האלה שבית המשפט פסק בצדק נגדן, שמכוונות ל"יוצאי צבא" ומגבילות מראש את מי שאינו יוצא צבא, לא חשוב מאיזה סיבה).
לא מספיק שדחו אותם פעם אחת, דוחים אותם עוד פעם. ועוד פעם.
משום שהחברה מפחדת לקחת אחריות.
זה הנושא האמיתי.
רוב הבעיות של מחסור כוח האדם בצה"ל (אם הן אכן בעיות בעבורו) נובעות ממנו. הוא זה שמשחרר, מכל מיני סיבות. פעם למשל, כשאהוד ברק היה רמטכ"ל, קראו לזה "צבא קטן וחכם".

פתאום המערכת נבהלה. "גוועלד! שליש לא משרתים!".
מכל מיני סיבות. סיבות מינהליות וסיבות כ"א של הצבא. סיבות פוליטיות. ועוד. מה שחשוב זה שרק אחוז קטן הוא של "משתמטים" אמיתיים, משתמטים pure, כאלה שיכולים לשרת בלי בעיות ויזמו את אי שירותם מסיבות של נוחות. גם אחוז הסרבנים הפוליטיים הוא קטן. השאר הם נפגעים. ונפגעים כל פעם מחדש.

משום שהמערכת, בכל פעם שהיא מגלה שהיא זו ש"הסריחה", בוחרת בדרך הקלה: להפיל את האשמה עליהם. את כל התיק הכבד. מי שלא בצבא - תמיד אשם, לא משנה מי, מה, מו.
כי זה הכי קל.
כתבלבי החצר המגוייסים מגזית ועד מרגלית, אמונים לירות כרובה אוטומטי, בכל תכנית שבה מדברים על זה, את המלה "משתמטים", והיום גם הפרופסורית שתרמה מילה חדשה.
העיקר שיש על מי לשפוך את הזבל.
ושאר החברה - כל כך שטופת מוח, כל כך שבויה בססמאות מראש.
אנשים! יש כאן בני אדם! אלה לא "משתמטים" (לפחות לא רובם)! אלה לא פושעים. אלה בני אדם שלא התאימו למקום העבודה הנקרא צה"ל (והוא עצמו שהחליט כך). זה הכל.
הם יכולים להיות אחלה בני אדם, תורמים ויצרנים, אם רק החברה תלמד לראות אותם אחרת, לא תמיד דרך הכוונת הצבאית.

והיום איתן הבר ב"ידיעות". גם אתה ברוטוס. מתגעגע לימים שבהם מי שלא שירת הלך עם הראש באדמה, פחד להראות את עצמו.
לא, הבר, הימים האלה לא יחזרו.
מי שלא שירת בצבא ויש לו סיבה, ימשיך ללכת בראש מורם. לא תצליח להחזיר אותו לבורות שבני דורך דחפו אותו אליהם בגלל הצרכים שלהם, בגלל חוסר היכולת להתמודד עם חריגים בחברה, בגלל סיבות פוליטיות.
הוא ימשיך ללכת בראש מורם ובמרכז המדרכה.
עד שתתכופף מרום מושבך ותראה - יש כאן גם בן אדם, לא רק נתון סטטיסטי שאתה ושכמותך רצים לנצל אותו לסיסמאות, לנאומים פוליטיים מתלהמים, לפני שבדקתם על מה בכלל מדובר.
153699
נראה לי מנימת דבריך שנפגעת אישית.
אני חושב שדרך אחרת לקבל את כל ההצהרות של "כמה טוב לשרת, וכמה בזוי לא לשרת" היא פשוט כהצהרות שמנסות למנוע סחף אדיר לכיוון הבריחה מהשירות.
אני לא מתמצא במספרים, אבל אם כבר שליש אינו משרת - זהו נתח גדול מאוד, וכדי לשמר את שני השליש האחרים ברמת מוטיבציה סבירה (ולא כ"פראיירים"), צריך ליצור לצבא דימוי אליטיסטי , למרות שבני הדור השני והשלישי (והרביעי) במדינה כבר יודעים ברובם שהמצב בפועל רחוק מזה.
תתאר לך שהיית מקבל לגיטימציה מלאה? אמנם היית מרגיש טוב יותר, אבל איך היו מרגישים האחרים שהולכים להשמין 15 ק"ג בתפקיד פקידותי עם מפקד בינוני מינוס, כשהם יודעים שאפשר גם אחרת, וזה אפילו מקובל? מי היה נשאר במנגנון הזה כדי ליצור את המערכת שמגינה על זכותך להרגיש מדוכא?
153730
מה אני אגיד, אכן:
"הכה ב'לא-משרת'‏1 והצל את המולדת".

1 בכוונה לא פירטתי סיבות לאי שירות, כי גם הם לא מתייחסים לפרטים. אבל גם לא אשתמש במילה שלהם.
בתשובה לחולד החקרן 153770
יש אמת בדבריך, רוב המקומות שמחפשים ''מזכירה לאחר שרות צבאי'' לא עושים זאת מפטריוטיות אלא כמבחן לאיכות העובדת.

אולם מצד שני דווקא עובדה זו יצרה מוטיבציה להתגייס אצל שכבות חלשות, שרואות בגיוס הזדמנות להשתלבות בחברה, יתכן שביטול התופעה יוריד מוטיבציה זו, ובאופן פרדוכסלי דווקא נאבד את ההזדמנות לשיוויון.
בתשובה לחולד החקרן 153772
אני תמיד הנחתי שהם מתכוונים לכך שהם לא מחפשים בני נוער לפני שירות, אלא אנשים שמתכננים ממש להשאר כמה חודשים בתפקיד. הם באמת בודקים שירות צבאי?
153814
וכן, כמו הרבה התנסויות אחרות בחיים, גם השירות הצבאי נותן איזושהי פרספקטיבה על הרבה תחומים בחיים, ויכולת התמודדות עם קבלת הוראות‏1 מלמעלה, ולעבוד עם עוד אנשים מעצבנים יותר או פחות, ולהתמודד עם לחץ ו...

1ההלם התרבותי שקיבלתי בטירונות כשאשכרה הבנתי מה המשמעות של פקודה. כלומר, כזו שאני ממש חייבת לבצע, בלי להתווכח. האימה.

__________
העלמה עפרונית, דווקא לא מתה על הפסיקה הזו. למרות חיבתה העזה לזכויות אדם וכאלה.
בתשובה לגילי 153898
אין יוצרים הזדמנות לשוויון בשלילת שוויון מאחרים.
ואני לא חושב שביטול הדרישה ל''יוצאי צבא'' השמה מראש גבול בפני מי שלא עשה צבא מסיבות של בריאות או משום שהצבא לא רצה בו, ודנה אותו לשנים ארוכות של התחבטות בשאלה ''מה אני עושה במדינה הזאת'', תשפיע על המוטיבציה אצל בני שכבות חלשות. בני השכבות החלשות שרוצים להשתלב, רואים בצבא מנוף לשידרוג, אפשרות לראות עולם, אנשים אחרים, ללמוד איך להשתלב, עוד לפני שהם חושבים על עבודה בעתיד. הם מאמינים שהצבא יתן להם ניסיון, הוא ילמד אותם לדבר ב''שפה הישראלית'' (מה שהרבה שהצבא ויתר עליהם, מרגישים שנשלל מהם). אני מאמין ומקווה, שהם ימשיכו לרצות להשתלב במדינה, ושיתנו להם את ההזדמנות, אבל המשך האפלייה לא תתרום שום דבר לקידום שלהם, נהפוך הוא, היא תדפוק פעם שנייה את אלה מהשכבות החלשות, שלא התקבלו לצבא (סיבות סוציואקונומיות לדוגמה, או חוסר מספיק שנות לימוד) ולא תינתן להם גם ההזדמנות להתקדם באמצעות עבודה כלשהי.
לדוגמה, השחורים בארה''ב שמגלים מוטיבציה להתגייס למארינס, לא עושים זאת משום שבארה''ב נדרש שירות צבאי כתנאי לעבודה, שהרי השירות שם הוא לא חובה.
בתשובה לגילי 153910
לא, השחורים מגלים מוטיבציה להתגייס כי זו עבודה עם שכר טוב שנורא קל להתקבל אליה, ומצורפת לה גם יוקרה מסויימת שהם יתקשו להשיג בשוק הפרטי.
בישראל, מדינה קצת יותר קטנה וחלשה, אין לנו אופציה לתת תנאים כאלו.
בתשובה לגילי 153918
כמובן, לא יתכן שאדם יגלה מוטיבציה גבוהה למשהו, מלבד שכר גבוה ויוקרה מסויימת.
לשדרג את עצמך? לצאת מהמקום שאתה נמצא? לראות עולם אחר? לא, לא בבית ספרינו.
בתשובה לגילי 153969
יכול להיות שאדם יגלה מוטיבציה למשהו שלא מערב שכר גבוה, אם הוא כבר שבע.
האוכלוסיות שציינת צריכות למלא קודם כל את הבטן וצרכים בסיסיים אחרים, לפני שיתחילו להסתכל בכיוונים מפונקים יותר של "הגשמה עצמית".
וביננו, גם הצבא האמריקאי המהולל לא מספק אינסוף אפשרויות ל BE ALL YOU CAN BE. הוא טוב בשיווק, אך בסוף הדרך, בדר"כ, מחכה עוד משרה משעממת.
מצד שני, אני לא בטוח שאני מסכים עם דובי לגמרי בנושא היכולת של מדינת ישראל להרשות מודל כזה לעצמה. אנחנו מדברים ללא מספרים, אך אני בטוח שיש לא מעט מגזרים בהם ביטול מערך חיילי החובה, והסתמכות רק על חיילי קבע בהרכב מסויים (זוטרים ובכירים במינון קבוע) אף יקטין עלויות בהרבה. זה פשוט מזעזע לפעמים לראות את הזילות בצבא לכח אדם, בשל עודף המגויסים במערכים מסויימים, בעיקר באלה שאינם מצריכים הכשרה רבה.
בתשובה לגילי 154028
אולי השתמשתי במלים מסובכות קצת, לפעמים אני מומחה בסיבוך מלים, אבל מה שהתכוונתי איננו פינוק בכלל.
לצאת מהחור, לצאת מהגטו הזה, בכל מחיר, יכולה להיות הרגשתו של אדם לא מפונק ולא שבע (אם כי, כמו שמוכיח ''אמריקן ביוטי'', גם של מי שכן).
בתשובה לגילי 154048
בהחלט הצלחת לבלבל אותי. אני הבנתי את "לשדרג את עצמך" כמשהו שאינו מערב שכר ויוקרה, אותם פסלת בחלק הראשון של התגובה, ולכן המשכתי משם ל"הגשמה עצמית".
הסיבה שאתה מביא עכשיו - לצאת מהגטו - הינה משהו בסיסי כמו שכר ויוקרה, ולכן אנחנו שוב מסכימים :)
בתשובה לגילי 154364
לראות עולם אחר? "Join the army, see the world, meet interesting people and kill then", כזה?

הדרך לצאת מהמקום שבו אתה נמצא ולשדרג את עצמך עוברת דרך קבלת משכורת סבירה ויוקרה חברתית. אתה מכיר דרכים אחרות? מה, למשל?
בתשובה לגילי 154369
הרצון לצאת מהמקום שבו אתה נמצא ולשדרג את עצמך, אצל אלה שהוא קיים בהם (וזה לא כולל את כל האנושות) הוא סוג של רצון בסיסי, של תשוקה. לא שואלים "מה הדרך", זו תשובה שמגלים במשך הזמן, מי מוקדם ומי מאוחר.
ועד שאתה משיג משכורת סבירה ויוקרה חברתית, עובר איזה זמן, לא? גם החתירה עד שמוצאים את זה, היא סוג של דרך לשדרג את עצמך. ויש אפילו כאלה שאוהבים את החתירה הזאת יותר מאשר עצם התוצאה.
בתשובה לגילי 155072
עד שתסביר לי מה משמעות ''לא שואלים 'מה הדרך', זו תשובה שמגלים במשך הזמן'', אני אאלץ להניח שמדובר בקשקוש ניו-אייג'י סטייל ''השלום מתחיל בתוכי'' דרבנן אריסון.
בתשובה לגילי 155073
דרבנן אריסון, או דרבננה אריסון?
בתשובה לגילי 155077
מדובר במפגרים כמוני, אשר לא ידעו מההתחלה מה הם רוצים מהחיים של עצמם או מה רוצים מהם החיים, אבל איזה תחושה אינסטנקטיבית כנראה היתה להם.
אתה שייך לזן אחר, כנראה, ולכן ראה דברי הקודמים כלא מופנים אליך.
בתשובה לגילי 155093
אני שמח שהגענו להסכמה.
תחילתה של מערכת הסכמות? 155186
גם אני.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים