בתשובה לברקת, 30/06/03 17:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש הרבה מה ללמוד. חשבי כמה יכולת עוד ללמוד, לו ידעת שאין מה למהר, שהחיים לא קצרים, שחייך המקצועיים לא יסתיימו בסביבות גיל השבעים. אני לא מבין על סמך מה את מדברת, נראה כאילו את טוענת שאת מכירה אנשים שלא ימותו, ורואה שאצלם אין תחושת דחיפות וצורך ללמוד. אם לא, מדוע את מתיימרת לדעת שכו-לם יתחילו להיות עצלנים-בטלנים ברגע שלא יצטרכו לדאוג לגבי המוות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם כבודו מדבר כאילו מניסיון אישי, כאילו כל האנשים בעולם שואפים אך ורק ללמוד ולרכוש השכלה מקצועית. כל אדם הוא אסיר של עצמו, כבר אמרנו? :-) אגב, מעבר לעולם ההשתלמות המקצועית, יש תחומים נוספים בחיים שאורך החיים משפיע עליהם ישירות. למשל, תחשוב על אנשים שמתפייסים עם הוריהם בעת שההורים הופכים מבוגרים מאוד או חולים, בין היתר בגלל ההבנה שהמשפחה לא תישאר שלמה לאורך זמן. מה יקרה כשההורים יישארו שם לנצח? איך זה ישפיע על היחסים הבין-דוריים? כמובן, זה יכול להשפיע גם חיובית - אבל זו דוגמה שבה לתקופה המוקצבת של החיים יש השפעה ישירה על תחושת הדחיפות והרצון לשפר ולהשתפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבודי? חס וחלילה. לי אין כבוד. כי בשביל הכבוד, צריך לעבוד, ואני, אני סתם מבטל זמני באייל. על כל פנים, אני סמוך ובטוח שעוד מאה שנים, לו היו לכולם חיי נצח, לי ולהורי היה הרבה יותר במשותף מאשר לי ולרוב שאר בני-האדם. זה היה עוזר מאד בפיוס, לו הייתי נכנס לעימות עמם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |