 |
|
 |
||
|
||||
 |
יכול להיות שלא הבנתי, קורה. בכל אופן, ממילא אין כאן ביקורת אישית אלא דיון על דברים חשובים למדי. בנוגע למה שכנראה לא הבנתי בהודעה הראשונה, הרי שלדעתי מטבע הסכסוך אין מקום לארגון פלסתיני לאומי שיתמקד ברצון ל''אוכל, מים, פרנסה, וחיים נורמאליים, בעיקר''. זה תפקידו של ארגון הומניטארי - תפקיד חשוב לכל הדעות, אולם מוגבל מטבעו. כמיהה לאוכל ומים ופרנסה בלבד זה שם אחר לכניעה פלסתינית, אשר לא תושג ללא הפעלת כוח רב ואכזרי יותר. עד אז, הם ייאבקו גם על הגדרה עצמית, חלוקה שוויונית של מים, קרקע וכספי מיסים, ומן הסתם גם ריבונות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, זו אשמתי שהייתי כל כך מעורפל, שכן זו הייתה בערך כוונתי. בערך, אבל בכיוון ההפוך. לו הייתה ההגדרה העצמית הפלסטינית מובטחת וידועה, לו היה הבטחון האישי הפלסטיני דבר שבאחריותם העצמית של הפלסטינים, הרי שהיינו מצפים למפלגות וארגונים שימקדו מאמציהם בכיוונים אחרים: חלוקה שוויונית של מים וקרקע, רווחה (אוכל, מים, פרנסה), וכן הלאה. אך לא כך המצב, ומפלגות כאלה לא יעמדו מול הארגונים העוסקים בנושא ה"ביטחון" וההגדרה העצמית, אף כי יש להן מקום. למעשה, יש גם מקום לארגון העוסק בהגדר העצמית הפלסטינית, והבטחון האישי, שלא בדרכי אלימות, מאין "ארגון שחרור שקט." אבל גם ארגון _כזה_ לא יוכל לעמוד בפני החמאס, הג'יהאד, החזית, וגרורות הפת"ח השונות. וזו בעיה. לאו דווקא ארגון כזה, אלא הקטיעה ברצף המשתמעת מחוסר מעשיותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר לסכסוך הישראלי-פלסתיני, דיברתי כמובן על חלוקה שוויונית של משאבים בין ישראל לפלסתינים, ולא על החלוקה בכל קהילה לכשעצמה. חלוקה שוויונית של מים בין מתנחלים לבין תושבי חברון איננה בעיה של ''רווחה'' פנימית (למען האמת גם מבחינה פנימית זו פוליטיקה לכל דבר, והשם ''רווחה'' מטעה), כי אם נושא למאבק לאומי, ונראה לי כי שוררת הסכמה ביננו שאין מקום לתנועה פלסתינית לאומית אשר מוותרת על שאיפה לשוויון בחלוקת המים והקרקעות בין ישראל לפלסתינים תמורת הזכות לקבל אוכל. ההתנחלויות זה לא רווחה ולא עניין הומניטרי, אלא נושא בעל חשיבות לאומית להם ולנו. ארגונים אשר שמים להם למטרה לעזור לפלסתינים לשרוד ולעבור את תקופות המצוקה התכופות קיימים, והרבה. ישנם ארגוני חסד ונדבה רבים בשטחים אשר לא נאבקים בהתנחלויות ולא מפוצצים אוטובוסים אלא מחלקים אוכל. אולם לארגונים כאלו יש מקום מוגדר ביותר, ובוודאי שזהו מקום שולי לעומת החמאס והג'יהאד. אני לא זוכר כרגע שמות של ארגוני צדקה וחסד מתקופת המנדט, אבל אף אחד מהם לא התיימר ''לעמוד'' מול ה''הגנה''. אני גם חושב שיש מקום למאבק לא-אלים, אבל עושה רושם שהמזרח התיכון זה לא המקום האידיאלי להתפתחות של מאבקים מסוג זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר למשפטך האחרון, אני בטוח שאם היית משוחח עם בריטי בשנות השלושים, הוא היה מדגים לך באותות ובמופתים מדוע הודו-סין אינה המקום האידיאלי להתפתחות מאבקים לא-אלימים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |