בתשובה לshabi, 04/07/03 14:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמובן שלא ניתן להוכיח שום דבר מטענות אלה באופן אמפירי, ושהקשקשנות שלי רחוקה מלהיות באמת פילוסופיה (אין לי שמץ של מושג מה זה מוניסטי, אז הלכתי לעשות שיעורי בית בנושא), אבל... אני לא מסכים שאני חייב להיות דואליסט על מנת לשלול את ההנחה של-HaD-B ול-HaD אותה תודעה. נכון, בסופו של דבר כל תאי גופי מתחלפים. אבל התאים שלי לא מתו כולם בבת אחת ונוצרו חדשים במקומם. תחלופת החומר בגוף שלי אינה כה מהירה ומסיבית כך שנוצרת טראומה. גם אם בסופו של דבר כל תאי גופי מתחלפים, הדבר נעשה בקצב כזה שאין פגיעה ברציפות המכלול שהוא אני. קח מכונית למבורגיני שנבנתה מאטומי-A והחלף בה את אטומי-A באטומי-B, לאט לאט ובאינטרוולים קבועים, במשך 100 שנה. לא תוכל להצביע על נקודה בזמן ולאמר זוהי מכונית נפרדת, זוהי לא אותה מכונית. המכונית שהתחלת איתה, היא אותה מכונית שאתה מסיים איתה, למרות שכל החומר בה הוחלף. לעומת זאת, קח מכונית למבורגיני מאטומי-A ובנה לידה מכונית למבורגיני מאטומי-B והרי לך שתי מכוניות נפרדות. כמובן שהכשל שקיים כביכול באנלוגיה זו הוא בכך שמכונית למבורגיני היא דבר הנתפש ע"י התודעה בעוד שתודעה היא הדבר התופש עליו אנו באמת מדברים. אך אם שוללים את הגישה הדואליסטית ומתיחסים אל התודעה כדבר שהוא לא נפרד מהחומר או פועל יוצא שלו, אלא פשוט פונקציה של סה"כ החומר שהוא אנחנו (כמו שירוק, אורך, רוחב וחמיצות אינם ערכים מוספים של מלפפון חמוץ אלא הם המלפפון עצמו), אז ניתן לקבל שהדבר תקף גם לגבי התודעה. בקיצור, העקרון שמשאיר אותי אני, למרות תחלופת החומר שבי, הוא תחלופה מספיק איטית של חומר. כל תחלופה היא מספיק קטנה בשביל להיות חסרת משמעות עד כדי התבטלות מבחינת הקוגניציה שלי. העקרון המשמר הוא *רציפות*. זה שמישהו מקבל על עצמו הנחות מטריאליסטיות, לא גורר שהוא צריך להבהל מאובדן העצמי כל פעם שמתחלף לו תא במח או כל פעם שהוא קוצץ ציפורניים. דבר שמחזק את דעתי שיש משהו בהסבר הרציפות הוא העובדה שלא רק החומר בגופי משתנה, אלא גם הסדר. גם החומר בגופי וגם הסדר בו שונים מהותית מאיך שהם היו כשהייתי בן 13. בכל זאת, כמו שאומרים בבלי סודות, אני נשאר אני, מאותה סיבה ממש. כמובן שגם הדואליסט ימצא חיזוק לטענתו בעובדה זו, ע"י ההסבר האלטרנטיבי שלו. אבל נו שוין... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מכשירי הטלפורטציה במב"כ (מסע בין כוכבים) מאיינות את האדם במקום אחד ויוצרות אותו במקום אחר. רשמית, מה שהן עושות זה מנתחות את המבנה האטומי של החומר המשוגר, ומעבירות רק את המידע הזה למקום האחר - כך שמסנתז חומר יוכל לבנות אותו מחדש שם. לפיכך, אין שום סיבה הגיונית שאני יכול לחשוב עליה שלא לשגר את אותו המידע לשני מקומות שונים - וליצור שני עותקים של אותו אדם. האדם זה יהיה אותו אדם? למעשה, זו אותה שאלה שאתה ניסית לענות עליה, אבל טיפה יותר קלה, משום שאפשר להתחיל קודם כל לשאול האם האדם המסונתז הוא אותו אדם ששוגר. כל עוד אנו מקבלים את הנחות היסוד של מב"כ, התשובה היא כן: אין שום הבדל בין האדם המשוגר לאדם המסונתז, והאדם המסונתז עצמו לא מרגיש שום הבדל, למעט, אולי, אובדן זמן מסוים. כלומר - האדם המסונתז אינו יותר שונה מהאדם המשוגר מאשר אני של עכשיו שונה מהאני של לפני שניה. לאף אחד, מוניסט או דואליסט, אין בעיה עם הטענה הזו. הבעיה מתחילה כאשר נוצרים שני אנשים מסונתזים. כבר הסכמנו שהם שניהם המשכים ישירים את האדם המשוגר. האם יש להם אותה תודעה? הערת ביניים - תאוריות היקומים המקבילים טוענת כי כל אימת שדבר מה יכול להתרחש ביותר מדרך אחת (כלומר, כל הזמן), היקום מתפצל למספר יקומים מקבילים כמספר האפשרויות, וכל יקום ממשיך עם תוצאה אחרת. חזרה לקו המרכזי - כאשר נוצרים שני אנשים מסונתזים, למעשה הם שני "יקומים מקבילים" או "תודעות מקבילות" - מצב המוצא שלהם הוא זהה לחלוטין, אבל החל מרגע התגשמותם במקומות שונים, הם מפתחים קיום עצמאי. מדובר פה למעשה על משחק "מה היה קורה אם". בשנות ה-20 של המאה הקודמת גייסה קנדה אנשים שיבואו להתיישב בפרובינציות המערביות שלה בקרב תושבי מזרח אירופה. מה היה אם סבי וסבתותי היו מהגרים לקנדה? האם הייתי נולד בכלל? איך הייתי מתפתח בתנאים כל-כך שונים? ברור לכל שאם הייתי, הייתי איש שונה לגמרי. אולי, אפילו, הייתי מפתח תודעה ציונית והייתי מספר לאנשים באתר דיונים קנדי על כוונותי לעשות עליה לישראל. לך תדע. אז במשחק ה"מה אם" המתוחכם שלנו, אין צורך לדמיין - אנחנו יוצרים שני אנשים שונים אבל זהים שיכולים לקיים שני קווי-חיים שונים לחלוטין, מנקודת מוצא זהה. לפיכך, אין שום סיבה שהתודעות שלהם תהיינה זהות. התודעות שלהם תהיינה שונות מאותה סיבה שהתודעה שלי כרגע שונה מהתודעה שלי לפני שנה, או שעה, או שניה - משום שהתודעה היא סך ההיסטוריה של האדם, ולא דבר מה קבוע ולא משתנה. ברגע שההיסטוריות שונות, מדובר בתודעות שונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על השאלה הזו ענו במב''כ בפרק בו רייקר מגלה שבמהלך טלפורטציה בעבר, נוצר לו כפיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שאתה אומר את זה. כאשר כתבתי את תגובתי למעלה, הרהרתי ביני לבין עצמי שזה יהיה משעשע לכתוב סיפור מד"ב קצר בעולם של סטר-טרק. <*** ספוילר רק במקרה שאכתוב. סביר להניח, בשל נסיון קודם עם סיפורים שאני אף פעם לא גומר לכתוב (בגלל עצלנות וחוסר כישרון בולט), שאין מה לדאוג. אפשר להמשיך לקרוא בשקט ***> בסיפור מגיע במקרה איזה מדען זוטר, על אחת החלליות של הפדרציה, בעקבות ניסוי ששופך אור על מהות התודעה, להכרה מזעזעת - אותו שיגור שכה נפוץ בפדרציה הוא בכלל מכונה שמוציאה אנשים להורג. לא העברה של אדם ממקום למקום, אלא רציחת אדם ובניית דמוי אדם מסונטז במקום אחר במקומו. האדם המסונטז הוא אמנם סימולציה מוצלחת שמטעה את הסובבים, אך הוא לא מודע לכך שהוא הרגע נולד ובסה"כ רק מתנהג בצורה דומה לאדם המקורי. אותו ניסוי מדובר שופך אור על כך שזה בכלל לא אותו אדם ושהאדם המקורי נרצח תמיד ע"י איזה סקוטי חביב שאומר "אנרג'ייזינג" עם מבטא מצחיק. בהמשך המדען עורך כמה חישובים ומגלה תגלית שגורמת לו לזעזוע עמוק - כל חברי הצוות ותושבי החללית כבר מזמן הכחידו את עצמם. הם שיגרו את עצמם לדעת. הוא מנסה לספר על תגליותיו המדעיות, אך העובדה שאף אחד לא קונה את מה שיש לו לספר, מעבירה אותו על דעתו. סיום הסיפור מלווה את המדען ברגעי הפחד האחרונים, רגע לפני שמשגרים אותו אל קליניקה על פני כוכב הלכת (שסביבו נמצאת חללית הפדרציה באורביט), לשם איבחון פסיכולוגי. אני יודע, זה בטח נשמע קצת קודר ולא משעשע במיוחד. אבל אולי בגלל שאני עוף מוזר שקרא את קפקא בגיל צעיר מן הראוי, אני פשוט מוצא את זה פאקינג הלריוס. ________________ נ.ב. אני לא מסכים איתך שהתודעה שלך היא לא אותה תודעה שהיתה לפני מספר רגעים. לא יותר מאשר שאני קונה את זה שתפוז של היום הוא תפוז אחר מהתפוז של אתמול. כמובן שגם שני תפוזים שונים הם לא אותו תפוז, גם אם תהיה זהות כמעט מוחלטת בסדר החומר שלהם. אני חושב שהסבר הרציפות שלי מלמעלה, מסביר במידה מסוימת את עמדתי בעניין זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אצלי יש מידה מסוימת של רציפות, אבל אני מתייחס לרציפות בזמן כמו שאני מתייחס לרציפות במרחב. נניח שאתה נוסע על דרך איילון. אתה נמצא בנקודה X בדרך איילון, ונוסע כך וכך מטרים קדימה. עכשיו אתה נמצא בנקודה Y. אתה עדיין באיילון, אבל אתה לא באותו מקום. אתה ב*המשך* של איילון. אותו דבר עם תודעה: עכשיו אני דובי של נקודת זמן X. חיכיתי כמה שניות, עכשיו אני דובי של נקודת זמן Y. אני עדיין דובי, אבל לא *אותו* דובי, אלא המשך של הדובי ממקודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא תוך כמה זמן תפסיק להיות דובי ותתחיל להיות כורדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סיפור של לם ( טל, טל, מדברים כאן על לם) על מישהו שמתאהב בסימולציה, ומציעים לסמלץ גם אותו כדי שיוכל להכנס לסימולציה. ''אבל מה זה יעזור, אם אני אשאר בחוץ'' תמה המועמד. ''אל דאגה, ברגע שתהיה בתוך סימולציה, אני אפרק אותך כאן'' מרגיע אותו בעל הסימולציה. אאזנ יש גם תאור משעשע של איך רודפים אחרי המועמד עם מפתח שוודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיחור נזכרתי שהשאלתי את הספר לידיד שיושב במצפה בגליל, אז זה יכול לקחת יותר זמן משציפיתי. אם מישהו אחר יודע פרטים הוא מוזמן לעזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלת ספר לידיד היא מתכון בטוח לכך שאת שניהם לא תראה יותר לעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי להזכיר כאן את השערתו של הפיסיקאי רוג'ר פנרוז, בספרו "The emperor's new mind": כשמגיעים לרמה הקוונטית של הדברים, לא ניתן לשכפל מידע, אך ניתן להעתיקו במדוייק, כאשר מיצוי המידע מן המקור משמידו. כך, בכל זמן ישנו רק העתק יחיד של המידע המקורי. דבר זה נובע ישירות מעקרון אי הוודאות. השערתו של פנרוז (או שלא) היא שתודעת האני, קשורה לאופיים הקוונטי של ארועים מסויימים במוח. מכאן הוא מסיק כי לא ניתן לשכפלה. לא לנסות ללא השגחת מבוגר!!! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |