בתשובה לירדן ניר, 07/07/03 19:43
מי נתן את ההוראה? 155977
הסיבה להטלת עוצר היא בעיקר למניעת פעילות עויינת, ולכל הפחות לסייע באיתור עוינים המסתובבים ברחוב הריק. ההנחה היא שאדם מן השורה לא יסתכן בשוטטות, ורק ההתנגדות תצטרך להמשיך לעבור מבית לבית.
כשחייל אינו מצפה למצוא אף אחד ברחוב של מתחם בעוצר, ופתאום מופיע מולו אדם השייך לאוכלוסיה המקומית, נוהל הפתיחה באש קצר מאוד בחלק מהמקרים.

לגבי ניסוח החוק והשארתו למשפטנים: החבר'ה ההם ישבו כבר. אם תניח להם לעשות את העבודה, תקבל בחזרה את מה שיש היום, כי האמת נמצאת בפרטים הקטנים במקרים כאלה, וכשיורדים אליהם רואים שמן הנמנע הוא לנסח חוק כזה באופן שאתה מבקש לעשות.
מי נתן את ההוראה? 156288
בהצעה שלי אני מבחין בין לוחם, או מי שיש בו סכנה ישירה, לבין מי שאינו לוחם. המצב שאתה מדבר עליו הוא של מישהו שבסיטואציה נתונה יש חוסר ודאות האם הוא לוחם, או מישהו מסוכן, וצריך להחליט מהר. אין כאן תשובה קלה, אבל זה לא שמההצעה שלי נובע שאסור לירות. נראה לי סביר להשאיר כאן מידה של עמימות.

באשר לפסקה האחרונה: לא יודע. ניסו?
נראה לי כל הזמן שבגלל שהמצב הוא כפי שהוא, שאין חוק מנוסח, זה נראה לנו בלתי-נמנע. אני יכול בקלות לדמיין מצב שהחוק הפלילי כולו מסתכם בחוק אחד: "אסור לאדם לבצע מעשים לא-מוסריים; העובר על כך יענש בהתאם לחומרת עברתו", ונניח בשביל הכיף שזה מגובה בפסק דין מליצי נאה. ואז הייתי מציע שהחוק יפרט קצת יותר אילו מעשים הם אסורים; נראה לי שהייתי מקבל את אותן הסתייגויות בריבוע.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים