בתשובה לאביב י., 11/07/03 13:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני עדיין חושב שיש הבדל בתגובתי הרגשית כלפי מוות של חיות וכלפי סבל שלהן, שאינו נובע מההבחנה שלך על היותה של החיה הסובלת "מוכרת" לי. העובדה שבכל העולם חתולים מתים כל הזמן אינה גורמת לי מצוקה רגשית כלשהי. העובדה שבערי העולם חתולים סובלים כל הזמן (דמיין לינק למאמרו של איזי) כן גורמת לי מצוקה רגשית1. לא חשבתי אף פעם על הבעיה במונחים של אמפתיה. זה מעניין, אבל נדמה לי שאני לא מסכים עם ההתיחסות שלך לאמפתיה כסל אחד: אם סבל של יצור גורם לך למצוקה, אז סימן שאתה אמפתי כלפיו; ואם אתה אמפתי כלפיו, לא יתכן שתהיה מוכן להרוג אותו. זה נכון רק אם אני מייחס לחייו את אותו ערך (או יותר) שאני מייחס לרווחתו. וזה לא נכון עבורי ביחס לחיות; גם מבחינה רגשית וגם מבחינה רעיונית, רווחתם של בעלי-חיים מעניינת אותי, וחייהם לא. 1 מה שנכון גם לגבי בני אדם, אבל שוב זה סיפור אחר, אם כי מעניין כשלעצמו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין ביננו אי הסכמה על העולם עצמו. לא הכחשתי שיש אנשים אשר מחזיקים במוסר אשר מתבסס על אידאלים אמורפיים המצויים בספירות הגבוהות (צמצום הסבל באשר הוא ללא קשר לאמפתיה, למשל), שיש אנשים שמזדהים עם כל חי (איך הם עושים זאת מבלי לחוש מצוקה כל פעם שהם מגרדים מאחורי האוזן או דורכים על תל נמלים, לעולם לא אבין) או שיש אנשים המחזיקים בנקודת המבט אותה אתה הצגת. מעולם לא היתה לי היומרה להגדיר מוסר וערכיות באופן אוניברסלי (ואף פעם לא הבנתי את אלה שמנסים). ניסיתי להסביר את נקודת המבט שלי ולהסביר למה אני לא מתחבר לנקודות מבט אחרות (שאת חלקן אני מוצא קצת מוזרות בעיני). אני מבין מה שאתה אומר ואת גישתך (מעניינת אותך רווחתם אך לא חייהם), אבל אני לא מצליח להתחבר לגישה הזאת. ברגע שאני מתחיל לחשוב על חווית העולם מנקודת ראותה של החיה3, אינני יכול שלא להאניש אותה במידה מסוימת (אני לא מכיר דרך אחרת המאפשרת אמפתיה. דמיוני כנראה מוגבל למין האנושי בעניין זה). ברגע שהאנשתי את החיה ולו קצת, רעיון של נטילת חייה לשם מילוי צרכי האישיים, מזעזעת אותי לא פחות משהיא מזעזעת את מחבק העצים הקיצוני ביותר. לכן, ברגע שאני מודאג מרווחה של חיה מסוימת, אני לא מסוגל לעלות בדעתי את הריגתה לשם עשיית סטייק. אבל אם לא אכפת לי מאותה חיה כלל, כמו שלא אכפת לי מרווחתם של צמחים, חידקים, תולעים, נמלים, ג'וקים, עכברושים, תרנגולות, פרות ושאר חיות/ירקות, אז לא אכפת לי שכואב להן1 ולא אכפת לי שהורגים בהן לכל צורך שהוא (מצידי אפילו שיהרגו בהן לשם ההנאה שבספורט הציד בלבד). פעמים רבות באייל הבעתי את סלידתי הן מגזענות והן מסקסיזם. עם "ספישיזם" אין לי שום בעיה ואני לא מוצא בו כל פסול (כל עוד לא מדובר בספישיזם כנגד האדם, כמובן). <*אזעקת גודווין*, *אזעקת גודווין*, נא לרדת למקלטים שהוכנו מבעוד מועד, בשני טורים, בלי פאניקה ובצורה מסודרת> ההסבר שלי שמבוסס על המושג אמתפיה, יכול גם לשפוך אור על הניסיון להבין את הלך המחשבה המזעזע של הנאציזם. לדעתי, הסלידה שלי ממעשי הנאצים הוא בראש וראשונה מהורדת חלקים של האנושות לרמה של תת-אדם. הסאדיזם הנאצי הוא רוע אנושי מוכר, אבל היה בהם משהו שלדעתי הוא חמור הרבה יותר מסאדיזם. היתה בהם היכולת לחוסר אמפתיות כלפי חלק מבני-האדם, דבר אשר אפשר להם להתעלל ולהרוג (מבלי להניד עפעף), וזה כבר רוע טהור2 מבחינתי. לדעתי, רוע שכזה מסוכן אף יותר מהלך מחשבה סאדיסטי (כאשר בבני אדם עסקינן). <שרב כבד, שרב כבד, שולחנות עם כיבוד פרוסים ליד היציאה מן המקלטים, בתאבון ותודה על שיתוף הפעולה> ____________ 1 אלא אם מדובר בסאדיזם, שהוא מבוסס על אמפתיה (במובן השלילי של המילה). 2 מנקודת מבט אנתרופוצנטרית מן הסתם, אבל אני לא מבין שום נקודת מבט אחרת. 3 ואת זה אני חייב לעשות לשם ההכרעה הערכית שלי, משום שאחרת ההכרעה הערכית שלי תהיה צריכה להיות מבוססת על אותו "מוסר של הספירות הגבוהות" (האפלטוני משהו) שהוא מאוד זר לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי אותך. יכול להיות שאני מצליח, בקושי, להתחבר לגישה שלך, אבל אני לא בטוח. ניפרד כידידים, אני מניח... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |