 |
|
 |
||
|
||||
 |
ובפרובוקטיביות _מאולצת_ של הכותבת אתם לא? למה אצלי אתם לא מחפשים כוונות חבויות, דילוגי אותיות ושאר עניינים? אפרופו פרובוקטיביות מאולצת, זה בדיוק מה שמטרת הלינק להוכיח, תבנית חוזרת. מאחר והתגלע כאן ויכוח באשר לאיכויות סמויות כן-לא, לדידי, מן הראוי לבדוק כתבים (מה שנקרא בבמה בטעות - יצירות) אחרים של הכותבת ורק אז להחליט אם יש טעם לדוש בעניין, בכלל. אתה חושב שזה לא רלבנטי? זכותך. אבל מכאן ועד חשד בתום-ליבי, הדרך ארוכה. תשובה זו אמורה גם לבחורה ההיא, שאם אנקוב בשמה, ודאי תכנה אותי נבזה, שוב. הרי מה בין שמה לבין דבריה? ר"ל, באזכור שמה ארמוז ח"ו למכלול דבריה מקדמת דנא עד עצם ימינו, ובכך אפגע בה בנבזות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איכויות סמויות ביצירה הזאת לא שייכות בכלל ליצירות אחרות שלה. אם באמת היית מעוניין במה שאתה טוען, היית צריך לעשות סקר הרבה יותר מקיף ולא להביא רק לינק מסויים אחד, שהרי לא נגעת ב"מכלול דבריה" של הגב' אנג'ל אלא בסיפור בודד. ואפילו שאר יצירותיה הם זבל מוחלט, השתנה בקשת וכל השאר, עדיין יתכן שהוציאה מתחת ידיה גם יצירה מופלאה אחת שראויה לפרסום. נדמה לי שיש לכך תקדימים בעולם האומנות (ברקת, איפה את כשצריכים אותך?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל יוצר טוב התפלקה לפחות יצירה גרועה אחת, וההפך. אבל האלמוני מרמז לסוג חשיבה אחר, לתיאוריית האוטר (Author באנגלית, לא מתחייבת על התעתיק הצרפתי). לפי התיאוריה הזו1, היצירה הכי גרועה של יוצר טוב תהיה טובה יותר מהיצירה הכי טובה של יוצר גרוע. כלומר, מתייחסים לכל יצירה כחלק מתשבץ שלם שיצר אדם אחד, ולא בפני עצמה. ומעוניינים יותר בעולם המקיף שמציג אותו אדם, ולא בכל חתיכת פאזל לכשעצמה. עניינית, אני לא חושבת שמישהו פה מחויב לתיאוריה הזו דווקא (אם מישהו פה בכלל מחויב למשהו). ומכל מקום, השיר הזה זכה לביקורות די חותכות פה עוד לפני שפורסם הסיפור. מה הרבותא? 2 1 תחשבו על פאריז, הגדה השמאלית, שנות החמישים, הגל החדש, קולנוע, טריפו, גודאר ומרעיהם. 2 עבודה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. ואני חשבתי שהטכסט עומד בפני עצמו. לא חשוב, בטח (שוב) לא הבנתי כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הפעם הבנת, נשמה. פשוט יש המון תיאוריות, והאוטר היא רק אחת מהן. אני לא אתחיל למנות, כי עברו שנים רבות מדי מאז שיעור הספרות האחרון שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולקח ממנה שותה ברגע של חוסר דיוק לינגוויסטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי לא היית מפרסם את התגובה ההיא בכינוי כלשהוא שלך, נכון? תום ליבך הודגם עד תום בכותרת שבחרת: "דע את האויב", ובבחירה שלך עצמה, שהיתה קנטרנית נטו (אוקיי, אולי זו לא נבזות טהורה, אלא נבזות סתמית), וזה שבדיעבד חפרת ומצאת איזו הצדקה לכאורה להבאה של אותו הקטע, זה כבר פשוט ילדותי. ולשכ"ג היקר - בפעם הבאה, אשמח אם תוכל לפרסם את תגובותיך קצת מוקדם יותר, וכך תיחסך ממני הטרחה, הרי חבל ששנינו נחשוב פעמיים בדיוק על אותו הדבר, לפחות מבחינתי מדובר בבזבוז משאבים עצום, עם מעט הנוירונים שעוד נותרו לי, אני מתקשה לקלף ליצ'י ולזמזם לעצמי באותו הזמן, על אחת כמה וכמה תגובות באייל. או לחילופין, אולי תשקול מיזוג או רכישה של החטיבות שלי לקונצרן שלך? :) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |