 |
אנסה להשיב על טענותיך. ראשית בענין כמות הספרים הנקנית. צריכת ספרים, בדומה לצריכת כל מוצר אחר נמדדת בכמות הנמכרת (או הנקנית) ביחידת זמן. נניח שפרק הזמן לצורך דיוננו הוא שנה ונניח שהחוק יעבור באחד בינואר. מאתו יום כל הספרים החדשים שיופיעו בשוק יהיו יקרים יותר בהשוואה להצע של אותם ספרים ללא אותו חוק. הכלל המקובל ביותר בתורת הכלכלה, שיש לו סימוכין בתאוריה ובפרקטיקה, הוא שכאשר מוצר מתייקר קונים אותו בכמויות יותר קטנות (מידת ההפחתה בכמות הנקנית תלויה בטעמי הצרכנים ובגורמים נוספים שלא אפרטם כאן, או כפי שהכלכלנים יאמרו, בגמישות הביקוש למוצר הנדון). כלל זה חל גם על ספרים. כמות הספרים הנקנית תפחת באותה שנה לעומת הכמות שנקנתה בשנה שלפני היכנס החוק לתוקפו. הפחתה זו לעומת שנת המוצא תימשך כל עוד לא יבוטל החוק. ההפחתה בכמות הנקנית אינה אחידה. יהיו כמובן צרכנים בעלי הכנסה גבוהה ולהוטים אחר קנית ספרים שימשיכו לקנות כמקודם. יהיו כאלה המעונינים בספרים מסוימים שידחו בשנה את קנייתם ובשנה שלאחריה ידחו קנית ספרים חדשים שיראו אז אור. אבל יהיו גם כאלה שלא ישובו לספרים שוויתרו עליהם. כללו של דבר, פחות ספרים יימכרו. שנית, אתה סבור שעליה במחיר הספרים תחייב את הקוראים להתייחס איהם ''כערכם ולא כמותג אופייני''. זהו במחילה פטרנליזם לשמו. מי יקבע איזה מחיר מייצג את ערכו האמיתי של ספר. אגב, התאוריה הכלכלית בענין זה אומרת שצרכן משלם, בדרך כלל, עבור כמות המוצרים מסוג מסוים אותם הוא צורך פחות מערכם עבורו. ושלישית לענין הרווח הפסיכולוגי מדחיית סיפוקים. צא וחשוב, אם באמת יש ערך מוסף חינוכי פסיכולוגי בהעלאת מחירי הספרים, מדוע לא נחיל כלל זה על כל מוצרי הצריכה שיש להם אורך חיי מדף. אם אמנם נשפר כך את ההתנהגות האנושית למה להתחיל דווקא בספרים, שם הייתי דווקא משתדל לענות במהירות על הסיפוקים. אולי נתחיל במחירי כרטיסי הפיס והלוטו ואולי במחירי בתים גדולים צמודי קרקע. באמתחתי עוד כמה הצעות מעניינות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש