 |
בתגובה זו אנסה לסכם מספר רעיונות שעלו גם בתגובות אחרות שפירסמתי בחלק הראשון של מאמר זה, ואני מתנצל מראש אם דברים אלו עשויים להישמע כחזרה על עצמם.
אם יש דבר אחד שמאיר כהנא הטיב להבין מהרבה ישראלים-ממוצא-יהודי אחרים (ואני בכוונה משתמש במושג זה), הרי שזהו זיהוי הבעייתיות במציאות הדתית החבוייה של מדינה זו, אשר בסופו של דבר נסמכת על מסורת מסויימת המכילה בתוכה [גם] בדלנות דתית ואתנית, וזאת למרות נסיונות הציונות התיאורטית והמדינית לנסות ולמצוא נתיב של נורמאליזציה וחילון כאלטרנטיבה לזרמים אלו במסגרת עיקרון חילוני שביקש להתבסס על הגדרה ואמונה דתית, תוך דחיפת האוקסימורון והסתירות הפנימיות עמוק אל מתחת לשטיח.
יש לשער שאת הדבר הזה היטיב מנהיג תנועת 'כך' להבין ולהפנים, היות וכנראה היה אדם בעל חוש נדיר לגילוי חולשות אנושיות לצורך תרגומם המעשי למשנה פוליטית סדורה; כהנא הבין את הבעייה ההגדרתית של ישראל ואת הסתירה הקיימת במציאות הדמוקרטית שהיא מציעה במסגרת הסגרגציה (ההפרדה בין הקבוצות הדתיות השונות בישראל) המעשית שהיא כופה על כלל תושביה, ולתוך חור-שחור זה היטיב לחדור ולהתבסס, כשהוא מערער ומציב את מה שהובן ופורש כפרובוקציות וסימני שאלה על כל צעד ושעל אפשריים במסגרת הדרך בה בחר, שבמידה מסויימת הינה חרפה-קטנה לעומת החרפה-הגדולה הנגזרת ממציאות הסגרגציה האמורה, שאינה מאפשרת קיום מערכת חילונית ריבונית אחידה עבור כלל אזרחיה 1, וזאת ללא שום קשר ישיר לסכסוך החיצוני עם הערבים ו/או הפלסטינאים במקרה זה, סכסוך שאין לשיטתי לראות בו את ישראל כאשמה בלעדית.
אני מאמין שכהנא זיהה היטב את חולשת הדעת החילונית בנקודות שבחר להציג, וסימן לעצמו כמטרה את עירעור החילוניות הישראלית בשלבים, כמו גם הצגת ערוותה של היהדות הדתית לשיטתו, כשהוא מנתר ומדלג בנקודות רגישות ביותר במה שק.ג. יונג מכנה כ'תת המודע הקולקטיבי' של הקבוצה בה חי. מבחינה זו צודקת גב' כהנא כשהיא מציינת שאדם זה הווה מעין איום ואתגר לאקסיומות מקובלות בנפש הישראלית שמתבטאים להבנתי באיום על פירוש מעמד הקורבן בנארטיב היהודי (הנדרפות כהוכחה לצידקת הדרך), פירוש חדש לשנאת ישראל (מיהו אנטישמי?), פירוש אחר לקיום 'גאה' במדינת ישראל היהודית (מי רשאי להיות אזרח ומי לא), פירוש ל'חיים הנכונים' במדינה זו (יעודה הדתי של ישראל לכאורה) ועוד.
מבחינה זו התעמתות הממסד עם כהנא היתה שאלה של זמן, וסתימת פיו היתה כמעט ובלתי נמנעת, וזוהי אולי ההוכחה לחריש המאוד מסויים שביצע בנוף הפוליטי בישראל: דומה שהאיש הצליח להתחבר אל הפחדים הישראלים-יהודיים העמוקים ביותר, ולשדר אליהם ומתוכם גם לאחר מותו.
מאחר והחברה הישראלית טרם השכילה להבין שהגדרתה כ'יהודית' חייבת לקבל תוקף תרבותי בלבד שאינו תוקף דתי, הצליח כהנא לגרום לבילבול רב במסגרת המושגים עימם בחר להשפיע, כשהוא יוצר אנאכרוניזם מכוון בפירושו את יעודה ה'יהודי' של מדינה זו.
ובכלל, מקריאה כללית בכתביו מתקבל הרושם שכהנא בסך הכללי שולל בפירוש מדינה ריבונית חילונית המקיימת זהות יהודית-תרבותית כללית (מבחינת התרבות, לוח השנה והמועדים) ודמוקרטית (מבחינת שוויון הזכויות והחובות כלפי אזרחיה ללא הבדל דת ומוצא), ויותר מכל מעוניין במדינת הלכה דתית, המעמיקה והכופה את ההפרדה בין היהודי ללא יהודי עד לאופציית סילוקו של זה האחרון מתחומיה, והמתחמת ומצרה את צעדיו של החילוני היהודי באופן דרסטי, היות ואינו יכול או רשאי לחיות את 'חילוניותו'.
אני משער שכהנא הבין שחולשת הדעת החילונית לא תוכל זו להעמיד עיקרון ברור של שייכות פרטיקולארית מעבר לנוסחת 'מיהו יהודי' במתכונתה הפוליטית הבלתי ברורה, ועל כן בחר לחדור ללב ההגדרות הפנימיות שאותן ביקשה ומבקשת עד היום החברה הישראלית להדחיק, במעין סטטוס-קוו לא ברור. דומה כי כהנא היה האיום הישיר ביותר על סטטוס-קוו זה, כנראה גם בקרב חוגי בעלי הכיפה השחורה ו/או הסרוגה, היות וגם בקירבם גרם לסחף ולאקטיביזם, אולי מהפירוש הישיר של דבריו אל תוך מציאות 'מדינת ההלכה' שביקש לברוא.
אם בוחנים באופן שקול את הדברים השונים העולים מפירסומיו, הרי שמתקבלת ההרגשה שהאיש בסופו של דבר תיכנן מודל בלתי דמוקרטי בעליל כמו גם בדלני וגזעני (במובנו המודרני של מינוח זה, שפירושו אפלייה קיצונית על רקע שוני אתני) במידה שהיתה מערערת את מדינת ישראל באופן אירוורסבילי, ואף גורמת לפירוקה ולהתבקעותה הבלתי נמנעת, ובכך דומה כי האיש הצטרף אל אלו שמייחלים למה שאני מכנה כ'אפוקליפסה מטהרת', שפירושו הגיגים בדבר פעולת 'נקיון' בסיסית לצורך 'ביעור הרע' לשיטתו, שתקרב במידה רבה גאולה יהודית פנימית מטהרת במעין קרב אחרון על חורבות הר הבית, שככל הנראה דאג לפני כן לטאטאו משיקוציו.
לא מן הנמנע שכהנא מצוי, מבחינה זו, במחנה דומה למחנה של מנהיגים כאריזמטיים אחרים בהיסטוריה, שהיטיבו להכיר את החולשות הקולקטיביות מהם סובל עמם, וזאת מפאת העובדה שבאו 'מבחוץ', כגון זה שהגיע מאוסטריה לגרמניה, ואחר שהגיע מקורסיקה לצרפת.
יש לשער כי החשש הישראלי-יהודי-חילוני מתבטא בהקשר זה אולי בתחושה בכך שחלק רעיונותיו היותר בעייתיים לא נעלמו או פסו מן העולם, וכי הם עדיין מצויים באופן רדום בתוך החדרים הפרטיים והכמוסים של הנפש הישראלית-יהודית, ולו מפאת קיומה המוסתר או הגלוי של מה שמתקרא כ'בעייה הדמוגראפית' במקום זה, שהנו שם הקוד המרכזי להמשך המצב הפנימי הקיים.
_______________
1 בג'ורנאל שלי התקיים דיון מעניין מאוד באספקט אחר של נקודה זו, הקשור ברעיון 'מדינת כל אזרחיה', אשר לשיטתי אינו מהווה פיתרון או אלטרנטיבה במתכונתו הנוכחית למדינה יהודית (תרבותית) ודמוקרטית (חוקית), היות ובבסיסו דורש הרעיון מאזרחיה הישראלים-ממוצא-יהודי לפרק באופן חד צדדי את מרכיבי זהותה היהודית של מדינתם, גם מבחינה תרבותית.
לאלו מכם שמעונינים להביט בדיון שהקיים בסוגיה זו
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש