בתשובה לשוקי שמאל, 27/07/03 16:29
הריני חוזר בשאלה 159997
אם תקרא טוב את מה שכתבתי במאמר תראה שאיני טוענת שהקריסה של ברית המועצות התרחשה בגלל הפעילות של הרב כהנא. זו גם לא היתה כלל המטרה של פעילותו. אני מסכימה שהפעילות שלו היתה נדבך בתהליך רחב שהביא לקריסתה.
העלייה מרוסיה המדוברת אינה העליה של שנות התשעים שהגיעה לאחר ההתפרקות, אלא העלייה של שנות השבעים שבאה לאחר עשרות שנים של ניתוק ודיכוי היהודים והיהדות בברית המועצות.
הגדולה בתהליך אותו הוביל הרב כהנא היא, שהיא התחילה מאפס. הוא החל לפעול מול הדוב הרוסי שחששו ממנו ומדורסנותו, ומול הממשל בארצות הברית שהיהודים ברוסיה לא ממש עניינו אתו (כמו שזכויות אדם של אחרים לא עניינו אותו כאשר היה מדובר באנטרסים של ארה"ב). כאשר הממסד היהודי מתעלם, ומדינת ישראל מדברת בחצי פה וביראת כבוד עם הרוסים, הוא בפעילות של בודדים, הצליח להעלות את הנושא שלו לתודעה העולמית ול"הכריח" באמצעות דעת הקהל, להתנות את ההתקרבות בין המעצמות, ששתיהן רצו בה, ביחס ליברלי יותר ליהודים והתרת עלייתם לארץ ישראל. התהליך הזה החל להתגלגל אז בתחילת שנות השבעים, ונמשך אחר כך מעצמו עד לעליות הגדולות של שנות התשעים.
לגבי הבקורת של הרב כהנא על הממסד היהודי. לא הבאתי אותה כאנטיתזה לפועלו, אלא כדי להסביר את את התהליך המחשבתי/נפשי שהוא עבר, כדי להגיע למסקנות האופרטיביות שלו. אני לא רואה את הרווח הפוליטי העכשווי שיש למישהו מבקורת על אנשים שלא מצויים על הבמה הציבורית מזמן.

לאי עשיה יש תמיד הרבה תירוצים וסיבות, אולם כדי לומר ש"אי אפשר", היה לעשות משהו, צריך היה לנסות. ולנסות בכל נפשם ובכל מאודם. הכשלון כשלעצמו לא היה נזקף לחובתם, אלא רק חוסר הניסיון הכן, המוכן להקרבה של המעמד והנוחות שהיו להם, כדי לנסות להציל את אחיהם.
אני לא מתעלמת מהעזרה הגדולה שלאחר המלחמה, ומהקשיים להבין מה קורה שם באמת וכו' אולם התחושה של הרב כהנא היתה שההנהגה של יהדות ארה"ב (והוא הכיר מקרוב את ארחם ורבעם), לא עשתה את כל שאפשר היה כדי להציל, (דבר שגם הוא כמובן לא היה מבטיח הצלחה), אולם כמו שכתב הרב כהנא, אז אפשר היה לומר- עשינו מה שיכולנו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים