בתשובה לאליהו, 28/07/03 20:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברצון, במגבלות הידע המצומצם שלי ובהתייחס לטור דה-פראנס (וקצת לוואלטה בספרד). הטור דה פרנס היא המירוץ העיקרי בתחום הרכיבה על אופניים. התחרות מתחילה בכל שנה בשבת הראשונה בחודש יולי ונמשכת כשלושה שבועות. בתחרות ישנם 20 שלבי יום, שכל אחד מהם מתנהל כמירוץ נפרד עם מנצח. בטור יש בדרך כלל שלושה מיאוצים אישיים נגד השעון: מירוץ לפני השלב הראשון (פרולוג) הנמשך קילומטרים ספורים, ושני מירוצים למרחק של כ-50 קילומטר. נוסף על אלו ישנו מירוץ קבוצתי. שאר מירוצי היום ארוכים בהרבה ונעים בין 150 ל-230 קילומטר, כשהרכיבה נמשכת בין ארבע לשש וחצי שעות. אורך המירוץ בכללו הוא קרוב ל-3,000 קילומטר – תיור בצרפת כולה, אכן. מירוצי היום נחלקים לשלושה סוגים עיקריים: שלבים מישוריים (בשטח מישורי), שלבים הרריים (אלפים, פירניאים) ושלבים משולבים, עם חלקים הרריים ומישוריים. המירוץ תמיד מתחיל בכמה שלבים מישוריים בדרך מפאריז לאלפים, כמה שלבים באלפים ובפירנאים ולסיום כמה שלבים מישוריים בדרך חזרה לפריז. בוואלטה מקובל גם לסיים במירוץ נגד השעון, דבר ההופך את הסיום למרתק יותר. בטור דה פרנס מתקיימת במקביל תחרות על כמה תארים: תואר המטפס המצטיין, תואר המאיץ המצטיין ותואר המנצח בדירוג הכולל. תואר המוביל בדירוג הכללי קל לחישוב: מדובר במי שהזמן המצטבר ברכיבה שלו בכל השלבים הוא הקצר ביותר. זמנם של כל הרוכבים האחרים נמנה בדקות ובשניות בנוסף לזמנו של המוביל. שלושת הראשונים בכל שלב (וכן המנצחים במאוצי ביניים (ר' להלן) זוכים להפחתה של מספר שניות מזמנם. אין הפחתת זמן למנצח במירוץ נגד הזמן. תואר המטפס המצטיין נמדד לא בזמן אלא בנקודות. בקטע שיש בו הרים, מדורגות פסגות ההרים לפי קושי הטיפוס (בין 4, הדרגה הנמוכה ביותר, ל-O, הגבוהה ביותר). הרוכבים העוברים בקצה כל פסגה מקבלים ניקוד בהתאם למיקומם. לדוגמה, הרוכב שעובר ראשון מקבל 30 נקודות, השני 26, השלישי 22, וכן הלאה. הניקוד משתנה בהתאם לקושי, כמובן. המטפס המצטיין הוא מי שצבר את מרב הנקודות על מעבר בפסגות ההרים. מאחר ושלבי ההרים באים לסיומם כשבוע לפני סוף המירוץ, זהות המנצח ידועה כבר אז. תואר המאיץ המצטיין נמדד אף הוא בנקודות, אך חישובו מורכב יותר. כמעט בכל שלב ישנן שתיים או שלוש נקודות "מיאוץ" קטנות שהעוברים בהם מקבלים נקודות. הניקוד הנדיב ביותר ניתן על סיום קטע מישורי. כפי שאתה יכול לנחש, תואר המטפס המצטיין והמאיץ המצטיין עשויים להיות מטעים. לדוגמה, מטפס עשוי להזדחל לו בעצלתיים כל המירוץ ואז להרביץ "יום משוגע" אחד או שניים בשלב מרובה פסגות ולסיים למעשה את התחרות. כנ"ל מאיץ מצטיין יכול להיות כזה שמסוגל לטוס כמה מאות מטרים לקראת הסיום במהירות גבוהה בלי להפגין מינימום כישורים בעליות. מירוץ טיפוסי מתנהל בדרך כלל לפי כללים קשוחים למדי, אך הוגנים. אסור לסייע לרוכב בעלייה (דחיפתו בעליה עשויה לגרום לקנס בזמן או לפסילה) אך איש אינו מוחה כאשר רוכב נשען בקטע מישורי על מכונית הסיוע ומפסיק לדווש לכמה שניות (זה אינו יתרון בלתי הוגן). כאשר רוכב סובל מתקלה, תקר, נפילה, וכדומה, ניתן לדחוף אותו לתאוצה ראשונית. ישנם כמה וכמה כללים לא כתובים שנהוג לציית להם: * בסיומי מירוצים מתרחשות לעתים קרובות דחיפות וישנן נפילות. דחיפה מכוונת אינה מקובלת. כדי למנוע מהומה, נקבע כי לכל הרוכבים המגיעים בחבורה קילומטר מהסיום ייקבע זמן אחיד, כך שאין אפשרות ואין טעם במיאוץ בסיום למי שאינם מאיצים. * מקובל כי כאשר נופל רוכב, סובל מתקר, או שהחבורה מתעכבת אין הרוכבים האחרים "תוקפים" באותה עת ומנסים להגדיל את יתרונם. מקובל להמשיך לרכב בקצב קבוע כמו קודם. הכלל אינו תקף כאשר הנופל יצא מהתחרות (למשל, שבר את ידו). * במירוץ נגד הזמן מוזנקים הרוכבים בהפרש של שתי דקות זה מזה, כך שתיאורטית הם אינם אמורים להפגש במהלך המירוץ. בפועל, רוכבים משיגים לעתים רוכבים שהוזנקו לפניהם. במקרה כזה, הרוכב שהושג מפנה את הדרך ונותן למשיג לעבור. * כאשר רוכב "יושב על הגלגל" (כלומר, רוכב בעקבות רוכב אחר, אך אינו תורם לדחיפה קדימה) מקובל שהוא יתן לרוכב שדחף עדיפות בסיום. לא תמיד מצייתים לכלל זה. * בשלב הסיום בואכה פריז מקובל שאין תוקפים ומנסים לעבור את המוביל, גם אם ההפרש העומד לזכותו קטן יחסית. כאשר ההפרש קטן מאוד, ייתכן והכלל יופר. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |