בתשובה להאיל היפאני, 29/07/03 7:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי, אל לו ליהודי לשמוח אף פעם - ובמיוחד לא במופגן ובפומבי - על כך שיהודי נרצח. כך אני סבורה באופן כללי, כערך מוסרי. ולכן גם אלה, כמוני, הסבורים שרבין סיכן את עצם קיומה של המדינה במהלכיו המדיניים, לא היו צריכים *לשמוח* כלל על רציחתו, ובודאי שלא בפומבי ובמופגן. אחדות העם היהודי הינה תנאי חשוב ביותר והכרחי, גם אם לא מספיק, להישרדותה של ישראל. לדאבון הלב, כבעבר, קיים פילוג קשה בעם היהודי במספר לא קטן של עניינים, ורצח רבין הינו ביטוי מובהק של הפילוג במקצת התחומים. יחד עם זאת ראוי לציין - בלי לפגוע בנ"ל ולמעשה בלי קשר לנושא ה"שמחה" לרצח יהודים - כי יש הבדל בין רצח הרב כהנא ובנו וכלתו ובין רצח רבין, שזה האחרון נעשה ע"י יהודי ממניעים אידאולוגים, לטובת עם ישראל (כפי שנראה ליגאל עמיר), בעוד שאלה הראשונים נעשו ע"י אויבי ישראל, ומשנאת ישראל. וכמו שאמרתי על הרב כהנא אומר על יגאל עמיר: הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. מעשהו נעשה ללא ספק בעיני מתוך אהבת ישראל ולטובת עם ישראל, לפי השקפתו, אך בפועל הוא הזיק לעם ישראל. לסיכום - מצד אחד, רצח רבין "קל" יותר לעיכול (משום שהמניע לביצועו היה טובת עם ישראל), אך מצד שני, הוא "קשה" יותר לעיכול (משום שבפועל הוא מחזק ומרחיב את הפילוג בעמנו ותורם בכך להעצמת הסכנה לעצם קיומה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. הקש לוגי המשתמע מדבריך הוא שליהודי מותר לשמוח במידה ונרצח גוי. אם הייתי שופט את עמדתך על פי החברה המקוריים אשר התהלכו כאן לפני יותר מאלפיים שנה הייתי מוצא את השקפתך כ'לא יהודית'. 2. את מחזיקה בשתי מערכות מוסר, האחת כלפי יהודים והשנייה כלפי 'סתם אנשים'. אני מוצא זאת בלתי מוסרי לחלוטין. 3. אחדות העם היהודי נתונה בסכנה לאורך כל עברה. בד"כ מי שמאיים על האחדות הם קבוצות שוליים אשר מחזיקות בדעה כי רק הם נושאים את דגל היהדות האמיתי ולכן על כולם להתיישר על פי דרכם או לטעום את נחת זרועם. החל מהסיקריקים, חורבן בית שני ועד לפלגים ביהדות החרדית, ותנועות ימין קיצוניות בזמננו אנו, הגישה אחת היא. כבר אמרתי בעבר כי מקריאה במקורות האמיתיים של עמנו נראה שאני עונה על ההגדרה 'יהודי' יותר מרבים מהמחנה שאת כה תומכת בו. ההבדל ביני לבין אותם יהודים (יהודים?) הוא שאני לא מנסה לכפות את דרך חיי על אותם מסכנים שלא רואים את האור. 4. תקראי שוב את החלק בתגובה שלך המתייחס ליגאל עמיר. אותה מערכת ערכים כפולה שלך מונעת ממך להבין שכל מעשי האלימות האלו מונעים משנאה ושאר רגשות אפלים - לא טובת ישראל ולא בטיח. ההבדל היחיד שאני מוצא בין שני המקרים הוא שאם רצח בניו של כהנא נעשו ע"י רוצח שפל שכוונתו היתה פשוט לרצוח ולפגוע הרי שהרוצח 'שלנו' פעל מתוך אותה שנאה חולנית אך בנוסף גם ידע שמעשהו ישפיע על מליוני אנשים שלאו דווקא מבקשים שינוי בדרכם. לסיכום, את יהודיה מסורה אשר פועלת לאיחוד עמנו רק שהיהדות שלך לא כוללת כנראה יהדות רפורמית, פלגים מינוריים אחרים, שמאלנים (ראי ביבי והרב כדורי) ועוד כל מיני עגלות ריקות. לאחר שהרחקת בגישתך זו את רובו המוחלט של העם היהודי בעולם אני בטוח שפעילותך לאחדות תתבצע בצורה הטובה ביותר. עצם העובדה שאת מחזיקה בשתי מערכות מוסר נפרדות כלפי יהודים ואלו שאינם יהודים היא עובדה המצערת אותי. בכך שאת מודדת את ערכיותו של מעשה על ידי שקלול צורת אבר מינו של המבצע וכן העובדה שבגיל 13 הוא בילה כחצי שעה במקום מהודר שם נזרקו עליו סוכריות, היא דבר פסול בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין המשפט האחרון - אלה לא רק הטקסים המעצבים יהודי. דיברו פה פעם על ''נשמה יהודייה''. האמונה היא שלגויים יש פשוט סוג אחר של נשמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפאני. לא תנוח ולא תשקוט עד שלא תראה בזולתך בגדר גזען. כולם גזענים, אהה.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעית בהיקש ה"לוגי" שלך, וכלל לא ברורה לי הלוגיקה שהובילה אותך למסקנה המוטעית, כאילו יש לי "שתי מערכות מוסר, האחת כלפי יהודים והשנייה כלפי 'סתם אנשים"'. לא רק שההיקש שגוי, אלא נראה לי שהסקת זאת משום שאתה מייחס לי (ללא כל יסוד) תפיסה *גזענית*. ובכן, לדעתי אדם בריא בנפשו צריך להבחין בין אוייבים ובין כאלה שאינם אוייבים, ובכלל ה"אוייבים" יכולים להיות גם *יהודים*. ואני מקווה שמקובל עליך, שאין הכרח להיות *גזען* כדי לערוך את ההבחנה האמורה. ואוייב לדידי בהקשר של הסכסוך הישראלי-ערבי הינו מי שכופר בזכות היהודים על ארץ ישראל, שסבור כי ארץ ישראל שייכת לערבים וכי על היהודים ל"החזיר" אותה להם, ו*פועל* לשם סילוק היהודים מארץ מישראל וכן מי ששונא יהודים באשר הם יהודים (אנטישמי) ו/או פוגע בהם באשר הם יהודים. ו*אוייב* אין "רוצחים" אלא *הורגים*. וגם כאשר נהרג אוייב יש לנהוג על פי הכלל היהודי: "בנפול אויבך אל תשמח", גם אם אפשר להבין תחושת *הקלה ורווחה* של יהודי לשמע מותו. ועל אחת כמה וכמה שאין לשמוח, כאשר נרצח או נהרג לא-יהודי שאינו בגדר אוייב. ובמקרה כזה לא ברור לי למה ומדוע יהודי צריך לחוש אפילו רק הקלה או רווחה. ולגבי יגאל עמיר - "שנאה חולנית" ו"רגשות אפלים" כלפי מי שנתפס ע"י השונא/בעל אותם "רגשות אפלים" כמסכן את המדינה יכולה לנבוע - ונובעת בדרך כלל - דווקא מאהבת ישראל ומחרדה לקיומה. לכן, יגאל עמיר הוא אכן רוצח, אך הוא אינו "רוצח שפל". ובניגוד לדעה הרווחת (בעיקר בשמאל), אין הוא ראוי ליחס האכזרי, המשפיל והבלתי אנושי ולתדמית השטנית שהשמאל יוצר לו. בבחירה בינו ובין סתם רוצח למען בצע כסף, יגאל עמיר עדיף בעיני, משום שהוא רצח ממניע אידואולוגי לטובת עם ישראל (כפי שנראה לו). ועוד טעות בידך - היהדות שלי כוללת רפורמים ו"פלגים אחרים", לרבות שמאלנים ואתיאסטים. בחלק הראשון הבעתי את דעתי לגבי מיהו יהודי, ואמרתי שאני בעד הפרדה של הלאום היהודי מהדת היהודית וביסוס הגדרת ה"יהודי" לצורך קבלת אזרחות בישראל בעיקר על הלאום. ובאשר לברית המלה או לחגיגת בר-מצווה (ולכל מנהג יהודי אחר, שאינו סותר ערכים הומניים) - יש להם, לדעתי, ערך ותפקיד חשוב (במיוחד ללא-דתיים) בהגדרת היהודי וביצירת הלאום היהודי, בנפרד מהדת. והייתי רוצה לטעון טענה כללית - השמאל מבטא תפיסה שכלית חסרת "נשמה". בדומה לאשה, שיש לה אף יפה, עיניים יפות, שדיים יפים, רגליים יפות, שפתיים יפות וכו' - אך קשה לומר שהיא יפה בכללותה. יש דבר כזה. בנוסף, השמאל צודק עקרונית בטענות רבות שהוא טוען לגבי בני האדם בכללותם, אך הוא טועה טעות מרה ומחיל עקרונות אלה בצורה שגויה על מדינת ישראל והסכסוך היהודי-ערבי, ומכאן טעותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין התגובה הקצרה והתמוהה שלך אומר כי לא השתמשתי במונח גזענות ולא הדבקתי לך תווית זו. ישנו פתיל אחר בו אחרים דנים בהגדרת המושג ועושים זאת טוב ממני. אני מתייחס לבעיה הערכית שמתעוררת ברגע שאת שופטת את המשקל המוסרי של בני אדם על פי הנתון המופיע בתעודת הזהות שלהם תחת הסעיף לאום. לגבי ה"לא תנוח ולא..." אני מאמין שאת מוותרת בדיעבד על אמרה זו. לגבי תגובתך האחרונה: הגעתי למסקנה זו מתוך הפסקה הראשונה שבה את מכריזה כי אסור אף פעם לשמוח על רצח יהודי. כלומר את קובעת את ההתיחסות המוסרית שלך לגבי ארוע קשה כרצח על פי דת הקרבן. את מוסיפה ומבקשת להתאים את התגובה לאותו רצח (כלומר אמת המידה הערכית החברתית) על פי אמונתו של הנרצח. אני מצטער אבל ההתנסות הכי קרובה שלי למפגש עם חברה החיה על פי קודים אלו (מעבר לחברה החרדית/אולטרא ימנית) היא כפר בקשמיר שבו ראיה פשטנית וגסה זו מביאה להם רק צער ויגון. הייתי רוצה לשמוע ממך מה יכול להפוך יהודים לאויבים על פי השקפתך. את אומרת שאויב הוא מי שכופר בזכותו של העם היהודי על א"י. האם זה כולל יהודים ישראלים המוכנים להגיע להסדר עם האויב אשר יכלול מסירת שטחים מסויימים לשליטתו? האם מייסדי המדינה הם אויבים לאחר והסכימו להצעת החלוקה? בנושא יגאל עמיר את הרי שוב מחזיקה בחרב הפיפיות ומתעלמת מהסכנה. על פי תפיסתי ראשי הציבור עליו נמנה עמיר מהווים סכנה לארץ ישראל בכלל ולחיי משפחתי בפרט. האם במידה ואפעל באלימות כלפי אותם אנשים המעמידים את המפעל הציוני בסכנה תוכלי להבין את מעשי כנובעים מאהבת ישראל? אם אין לך שום בעיה עם תפילת נשים בכותל, נשים מכהנות כרבניות לכל דבר, עלית בנות לתורה וכו' הרי שבשעה שאת צוברת נקודות זכות אצלי את בעצם מציירת מצב אוטופי דמיוני אשר במציאות רחוק מכל אחדות חברתית. באותה נשימה את מסבירה את חשיבותם של טקסים אורתודוקסים - ואם מדובר ביהודי שלא מבצע את אותם טקסים? או ישמור אלוהים, מבצע אותם בצורה אחרת מהנהוג? הייתי רוצה לטעון טענה כללית - הימין מבטא תפיסה רגשית חסרת "לוגיקה". בדומה לתינוק אשר מתעלם מכל נתון אוביקטיבי, מכל אילוץ או מכשלה וממשיך לצווח כאשר הוא רוצה בדבר מסויים. יש דבר כזה. בנוסף, לפני שאנו מתרחבים ונבלעים בוויכוח המפלצתי 'מי יותר טוב שמאל או ימין' בואי ונבהיר קודם את סוגית המיון שאת עורכת בין נימולים לערלים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |