בתשובה לאורי, 28/07/03 3:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאיר עיניים. אבל במקרה של סרגי בובקה, היה גם הסבר יותר אוהד: בתחרויות "הפרס הגדול" למיניהן היה מובטח לו פרס ענק על שבירת שיא עולם, ואכן הוא דאג לשפר את השיא בס"מ אחד בלבד בכל פעם. זה יכול להסביר למה באולימפיאדה הוא הסתפק בנצחון, ולא טרח בעניין התוצאה. זה פחות מסביר את העובדה (שלא זכורה לי, אבל אני אסמוך על המילה שלך) שהוא גם התקשה לזכות, אלא אם אומרים שבגלל התרכזות בכסף הוא פחות התעניין באולימפיאדות, מה שכלשעצמו מוציא אותו לא מי יודע מה טוב. רק לוודא את ידע הטריוויה שלי: בשנות "שלטונו" הוא בכל אופן זכה בכל האולימפיאדות, לא? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בובקה זכה בסיאול אבל בשלוש אולימפיאדות נוספות כשל לחלוטין. בברצלונה ובסידני הוא לא הצליח לעבור את המוקדמות או לעבור גובה ראשוני. באטלנטה הוא נמנע מתחרות בגלל פציעה (או ''פציעה''). כלומר, לעדכון הידע האישי שלך -- לא, הוא לא זכה ואפילו לא הצליח באף אחת מהאולימפיאדות בהן השתתף. מדליה אחת בארבע אולימפיאדות היא תוצר עלוב למדי לקופץ שקבע הישגים שאף אחד היום אפילו לא מצליח לדגדג אותם. אף קופץ בעידן הפוסט-מסומם במוט לא מצליח לדגדג את השישה מטר. אשר לטענת הכסף -- הזכיה באולימפיאדה אינה מעניקה הרבה כסף, יחסית, אך בונה את האתלט כיוקרתי להזמנה לתחרויות (כסף מראש עבור ההופעה) ולכן מהווה מפתח מהותי ביותר לרווחים בתחום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |