בתשובה לגיל לדרמן, 29/07/03 2:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הציטוטים שהבאת נאמרו כאשר הכוונה היא שעומדות בפנינו שתי אפשרויות: להתנהג כיהודים (לפי ערכי המוסר היהודיים הבאים לידי ביטוי בהלכה, במקרה המבחן הנ"ל: לגבי היחס לגוי, לאוייב, ולריבונותנו על ארץ ישראל) ולשרוד כמדינה יהודית, או להחליט שאנו מעדיפים את ערכי המוסר המערביים ליברליים, שתוך זמן לא רב יביאו לפחות לאובדן אופיה היהודי של המדינה. זה נראה לי קשור להלכה, ולכפיפות שלנו אליה יחסית לכפיפות לערכים זרים. המציאות של המלחמה עם הערבים מכריחה אותנו להתמודד ולהחליט מה חשוב לנו, ולא מגדירה את זהותנו מאפס. האם הסברתי את עצמי טוב יותר? הקשר שיש בין היהודים, שלא על בסיס שפה או מנהגים התברר לא בגלל האוייב המשותף, אלא לפני כן, בעצם העליה לארץ של אנשים שאין להם אחד עם השני ולא כלום, חוץ מהעובדה שהם שייכים ללאום היהודי. היצירה המחודשת של העם בישראל מתרחשת לא רק בגלל המלחמה באוייב החיצוני, אלא בעקר בגלל העובדה שאלפיים שנה לא הבאנו לידי ביטוי מעשי את הפן הלאומי של היהדות. האתגרים הנצבים בפנינו, כולל המאבק הלאומי שלנו עם אוייבים מבחוץ (שזהו פן חשוב מאוד בכל קיום לאומי עצמאי- כלומר - הרי האפשרות של מאבק לאומי זה חלק מעיסקת החבילה של העצמאות הלאומית), הם התמריצים להתגלות מחדש של הצדדים הלאומיים ביהדות, כלומר בהלכה היהודית. לגבי השאלה שלך האם הרב כהנא לא חש שהעילה למלחמתו הולכת ונשמטת מידו . ובכן לא. א. משום שהאמין בכך שרוב העם יבחר בזהותו היהודית. מה שהיה יכול להיות נכון, אילולי פסלו אותו מלהתמודד. ב. כל העניין ה"מלחמתי" היה פרקציה קטנה במשנתו ובגישתו לחיים כפי שניתן ללמוד מכלל הספרים שכתב. (כאן במאמר, סיכמתי בעיקר את הספר ל"שיכים בעיניכם" שמתייחס לבעיה הזאת מסיבות ברורות. אולם לרב כהנא היה סדר יום הרבה יותר רחב מזה). אם הוא היה מגיע למצב בו הוא היה יכול להשפיע על סדר היום של המדינה הרי היחס לערבים היה רק חלק מכך. (מזה כנראה התאכזב יהונתן אורן, שלא התייחסתי לכל המכלול אולם אם הייתי מתייחס למכלול, זה היה נראה כמו התחמקות מלדון בבעיה הערבית במשנתו, ואם הייתי עושה גם את זה וגם את זה, זה היה ארוך מידי מידי מידי, לעומת עכשיו שזה רק ארוך מידי.) אפשר לומר שכאדם מאמין ובעל יכולת ניתוח גדולה הוא ראה את המציאות בצורה הרבה יותר מורכבת מאשר רק את פני השטח. הוא לא התייאש מהעם הזה (לפחות רוב הזמן הוא היה אופטימי לגביו). חוץ מזה נראה לי שהמחשבה ש"העילה הולכת ונשמטת" אינה נכונה במציאות. עובדה היא שעל אף שעברו יותר משתים עשרה שנה מאז שהוא נרצח, עדיין דעותיו מהוות גורם משמעותי בפוליטיקה הישראלית, אישיותו ודרכו שמוכרים לרבים (שאינם שייכים לאחוסלי"ם..) זוכות ליותר הסכמה והזדהות עם הזמן. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |