בתשובה לאיל, 01/08/03 18:02
כנראה שאני היחיד 161075
ביחס לסעיף 3: מדיניות ההשקעה שלנו בתשתיות היא כנראה מאפיין ה"עולם-שלישי" הכי בולט שלנו. אין ספק שקל לבוא לאנשים ולהגיד להם לנסוע פחות במכוניות, וזה כמובן יעד ראוי. כדי ללמד אותנו שזה תרבותי, מראים לנו את הדוגמאות מהעולם. כדי לשכנע אותנו שזה כדאי, מקטינים את מספר מקומות החניה, מעלים את מחירם, וכן הלאה. רק דבר אחד "שוכחים", והוא להקים תשתית ציבורית מתאימה שעשויה להחליף את המכונית.

זה כמובן חורג מהנושא התחבורתי. הנה למשל הנושא האקטואלי של ויקי כנפו. זה נכון שכנפו מקבלת יותר מדי קצבאות. זה גם נכון שמי שיכול לצעוד 200 ק"מ יכול לעבוד. אלא שאין מקומות תעסוקה. אז עכשיו "עוזרים" למובטלים להפסיק לקבל קצבאות, ושולחים אותם לחפש את התעסוקה שגם אנשי האוצר עצמם לא הצליחו למצוא.
כנראה שאני היחיד 161080
עוד כמה עובדות מעניינות... כאשר בונים בניין משרדים גדול, נדרש מהבונים לספק גם מספר מתאים של מקומות חניה או לשלם לערייה "כופר חניה" שזה מעין קנס על זה שהם לא בונים למעשה חניה. זה מאפשר לערייה להרוויח פעמים. פעם אחת כופר חניה, ופעם שניה קנסות חניה מכל אותם אלו שבאים אל בית המשרדים ולא מוצאים חניה.
בזמן בנייתו של מרכז עזריאלי (אז עוד קראו לזה "השלום") הייתה התנגדות במשרד התחבורה לגודל החניון המתוכנן משום שהם חששו שחניון גדול ימשוך יותר אנשים עם מכוניות פרטיות וזה יגדיל את העומס. איך אנשים יגיעו למקום, זה כבר לא באמת חשוב (אה, כן, יגיעו ברכבת התחתית)
ועוד משהו. כתבת ש"שוכחים" להקים תשתית ציבורית מתאימה. זה הרבה יותר גרוע, לא רק ששוכחים גם מונעים ממי שמוכן להקים תשתית כזו לעשות כן. בשנות השישים פנתה חברה צרפתית מסויימת לממשלת ישראל והציעה להקים, על חשבונה, רכבת תחתית בתל אביב, תמורת הזכיון. התשובה הייתה "אתם משוגעים? אתם רוצים לסבך אותנו עם אגד?" (אני מניח שגם הרעיון שמישהו אשכרה ירוויח כסף פה היה מזעזע כשלעצמו. יש גבול לכל תעלול)
כנראה שאני היחיד 161081
כשרואים כמה התקדמנו בשנים האחרונות, מבינים כמה הרבה שווה "שנת קידמה" אחת.

וכשאני קולט כמה "שנות קידמה" דרושות עד שנגיע לאיפה שהעיר המערבית הטיפוסית נמצאת *היום*, אני מתמלא דכדוך.
כנראה שאני היחיד 161085
ואם בונים חנייה, אז מן הסתם גם הארנונה מתנפחת בהתאם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים