 |
כתבתי ''אני חייבת להניח קיום רציונל במנותק מהרגש'', ולא במקרה בחרתי בניסוח הזה ולא - למשל - ב''קיים רציונל במנותק מהרגש''. כמובן שאני לא יכולה לקבוע דבר כזה, הרי אין לי אפשרות לדעת כמה אני מושפעת מרגש.
המשפט שכתבתי, לעומת זאת, מסביר שבחרתי לחיות לפי הנחה מסויימת, גם אם אני (לצורך הדיון) מודעת להשפעת הרגש על הרציונל. הרי אם אנהל את חיי מתוך התפיסה שהרגש משפיע על הרציונל, לא אוכל לסמוך על הרציונל שלי בשום דבר. לעומת זאת, אם אנהל את חיי מתוך ההנחה ההפוכה, אוכל להונות את עצמי להאמין באמיתותם של הדברים שמספר לי הרציונל שלי.
נדמה לי שאני מצליחה לא רע להוציא לגמרי רגש מהמשוואה (בין אם בשל היעדרותו מתהליך קבלת ההחלטות שלי, אם בשל נוכחותו וההכרח לנטרל אותו בשל כך). זה מאפשר לי לשקול דברים כמו, למשל, מוות, בצורה מאוד שכלתנית. נדמה לי שלו הייתי נותנת לרגש להשפיע על התהליך האנליטי שלי במקרה הנ''ל, הייתי בלי ספק משכנעת את עצמי בקיומה של איזושהיא וריאציה של חיים-לאחר-המוות, כדי להרגיע את הרגש.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש