בתשובה לירדן ניר, 06/08/03 10:02
מאמרו של בואוסמה הוא... 161876
האם אתה יכול להדגים פתרון של בעיה פילוסופית לשיטתם של פייגל ומקסוול ?
מאמרו של בואוסמה הוא... 162006
לא, הוא לא. הניסיונות לפתור בעיות פילוסופיות ע"י יצירת שפה ייעודית חד משמעית ונטולת קונפליקטים מועדים מראש לכשלון כי:
1. פילוסופיה עוסקת לרב במטאפיסיקה, כלומר במה שנמצא בגבולות המחשבה והשפה האנושית.
2. גישה זו מתעלמת מהעובדה שהשפה מכוננת את המחשבה במידה רבה והמחשבה האנושית אינה מבוססת על שפת סימנים פילוסופית אלא על שפות טבעיות.
מאמרו של בואוסמה הוא... 162062
רפרפתי שוב על המאמר שלהם, ולא מצאתי דוגמה מובהקת. לרוב מדובר בעצם על שינוי קונספציות, שלעתים כרוך בו שינוי באופן בו משתמשים במילים, או מבינים אותן. אחת הטענות שלהם היא שממילא השפה בשיח המדעי והפילוסופי עוברת מעין רפורמה מתמדת, כאשר המושגים משתנים ומתחדדים.

אני חושב שדוגמה לא רעה היא ההבחנה של פרגה (Frege) בין מובן להוראה (Sinn - Bedeutung, sense - reference). אם מקבלים אותה, כרוך בכך חידוד של האופן בו אנו משתמשים במילים כמו "משמעות" (של מילים ומשפטים), ומבינים אותן. אם תרצה, רפורמה בשפה.

לקוראים שלא יודעים על מה אני מדבר, והיו רוצים לדעת - לצערי זמני קצר מכדי לפרט. בגוגל תוכלו בוודאי למצוא הרבה יותר חומר ממה שהייתם רוצים, לפי מילות המפתח שרשמתי בסוגריים.
מאמרו של בואוסמה הוא... 162103
אני דווקא לא מסכים שההבחנה בין מובן להוראה היא בגדר חידוד קריטי של מערכת המושגים שלנו לגבי שפה (במובן רעיוני, לא היסטורי - על התרומה ההיסטורית אני לא מערער). בכלל, כל הכיוון האנליטי לדעתי הופרך ע"י ויט' המאוחר. ברגע שקולטים ש"משמעות" ו"משפט" (וכו') הם מושגי דמיון משפחתי אני חושב שכבר עושים חצי מהדרך להבנה "בריאה" יותר של העיסוק הפילוסופי-לשוני.

זה לא שההבחנה בין מובן להוראה אין בה שימוש, ברור שיש בה שימוש ובעזרתה אנו מקבלים יתרון מחשבתי על אלו שעסקו בפילוסופיה לפני שהבחנה זו הוצגה לראשונה, אך אין בה איזו שהיא אמת עמוקה שמצדיקה שינוי מהותי בתיאוריית המשמעות שלנו. לא נשכח גם שמובן והוראה מוסיפים Pitfalls לא מעטים למשחק.
מאמרו של בואוסמה הוא... 162113
(מצטער שיצא לי להגיב לך פעמיים באותה "מכה" session, תגובה 162111,וזו למעשה תגובה גם לירדן, יהונתן ונבוך).

אני רוצה להחזיר אותכם למה שכתבתי בפתיחה בשם פרופ' הוסטוויט. בואוסמה רואה את הפילוסופיה כתהליך מתמשך של ניקוי עצמי מאילוזיות, טעויות וחוסר תשומת לב לשפה. בעצם, אם חושבים על זה, תהליך ההסרה הזה יכול אולי להוביל לשפה קפדנית, אבל המאמר הזה מראה שגם זה אשלייה.

צריך לזכור גם שזהו תעתיק של הרצאה אותה נשא בכנס. בהרצאה מול קהל, המרצה נוטה להשתמש באמצעים שונים כדי לרתק את הקהל. פרופ' הוסטויט סיפר לי שההרצאה המקורית היתה הרבה יותר שטותית silly מהתעתיק. בהרצאה בואוסמה שלח את האיכרה, הגב' פרוטרו, לקנות קוטקס (תחבושות הגייניות) בכולבו סירס-ראובק.

אז מה הרעיון?
בואוסמה היה קורא אדוק של כתבי וויטגנשטיין. הוא בילה הרבה שעות בשיחות עם וויטגנשטיין וכל חייו ניסה להבין את כתביו. הכנס בו הוקראו שני החיבורים היה בנושא הרפורמה בשפה, ואני מבין שהדיון בין שלושלתם (ואחרים) נמשך שנים רבות.

פרופ' הוסטוויט הסביר לי שזאת חכמה קטנה לאמר שהחיבור של ב' הוא שטותי, כי בזה מחמיצים את לב העניין. מטרת החיבור הזה היתה אחת ויחידה, והיא היתה משותפת למטרת הפילוסופיה של וויטגינשטיין שהופנתה כנגד השאיפה של ראסל לפתח שפה *אידאלית* למטרות פילוסופיות. בואוסמה כמו אומר לנו - נסו את זה ותראו מה יקרה. אני לא יודע הרבה על וויטגנשטיין או על ההתנגדות שלו לראסל, אז אולי משהו יוכל להאיר את עינינו.

השפה הרגילה משמשת אותנו יפה מאד במכולת, ואם משהו שרוצה לפתח שפה מיוחדת פותח את מאמרו באמירה שהשפה הרגילה היא מעורפלת, הרי שיש לבדוק את הקביעה הזו, בנסיון להסיר, אם אפשר, את העימעום.

הדוגמאות הם שטותיות, אך הן שטותיות בכוונה תחילה.
ראסל הזכיר לי את גדל 162133
ואני רוצה להציע:

כל שפה טבעית מדרגת מורכבות של העברית לפחות, מאפשרת לבטא משמעויות שאינן ניתנות להבעה בשפה פורמלית ("הוכחה") חסרת סתירות.

ולחילופין: כל שפה פורמלית אינה שלמה או אינה עיקבית.

נשאר, כמובן, העניין הטריביאלי של הוכחה, או לפחות הנמקה, של הטענה הזאת, אבל השוליים כאן וגו'.
מאמרו של בואוסמה הוא... 162180
ויט' היה תלמידו של ראסל ובשלב מאוחר יותר יצא נגד האטומיזם הלוגי והגישה האנליטית למשמעות.
מאמרו של בואוסמה הוא... 162114
מהמעט שאני יודע, בנוסף להבדל בין "הוראה" ל"מובן", יש גם "שימוש". אתה יכול להרחיב בנושא?

מאותו מעט, אני גם מבין שהבעיה עם פרגה היא שעבורו המושגים קיימים מחוץ למוח mind. אני בטוח שכבר עברנו על הנושא במאמרים על התודעה, וזה מתקשר אצלי לדבר נוסף. כתבתי שם (וליאור ג. מוזמן להגיב) על ההבדל בין "שפה אנלוגית" ל"שפה דיגיטלית". היינו, ההבדל בין המידע שמגיע לגוף בצורה רציפה, לבין ה"משמעות" או ה"פרוש" שהמוח mind נותן לו. ה"פרוש" הזה קוטע וקוטם את הרצף לכדי דברים בדידים. בצורה הזו, אנחנו מאבדים מידע, אך בכל זאת מצליחים ליצור איזה מובן.
מאמרו של בואוסמה הוא... 162184
הכוונה ב"שימוש" היא מן הסתם לתיאוריית המשמעות של ויט' המאוחר שניתן לתמצתה: משמעות היא שימוש.
כלומר, המשמעות של מילה מסויימת היא השימוש שאנו עושים בה במשחק שפה מסוים. תפיסה זו יוצאת נגד קודמות אשר טענו כי ע"י אנליזה מספקת ניתן להגיע למשמעות "עמוקה" "אמיתית" של המילים, או אפילו (וזו תפיסה הרבה יותר קדמונית המכונה בפי קוראי ויט' "התמונה האוגוסטינית") שלכל מילה יש משמעות והמשמעות היא הדבר שאותו המילה מייצגת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים