בתשובה לשאול המשורר, 08/02/01 14:18
ביקורת הביקורת 16241
נכון, היא איננה שוללת. היא מנסה לערער. ושוב, אני תוהה מה ההבדל העקרוני בין העלאת השאלה ששאלת ביחס לשי כהן (הנכבד או לא) לבין העלאתה ביחס ל''ארבע אמהות'' או ל''נשים בירוק'' או למי שאיננו משרת בצבא כי הוא חרדי או כי הוא פלסטינאי או כי הוא בעל כושר רפואי ירוד.

את הרעיון שלך יכולת להביע בפרוזה או בשיר. משהחלטת לעשות זאת בשיר, עליך להיות מוכן לקבל ביקורת על האמצעי האומנותי (ולא רק על המטרה). היות שברור היה לי שלחובשת אין קשר, הרשיתי לעצמי להביע תהייה על תפקידה בכח.
ביקורת הביקורת 16286
היא גם לא מנסה לערער. היא מבקרת באופן שמראה את תרומת האינדיבידאואל ביחס לתרומת הכלל בנוגע לנושא, ואת רמת התרומה והשפעתה על שניהם. כשאמרתי ששאלתי לגיטימית גם לשתיים מהדוגמאות שנתת, לא התכוונתי לנשים, משום שהן לא מחוייבות לשירות מילואים, שלא מכח השפעתן (הן יכולות להתנדב, אבל על גברים, השירות הוא חובה). העניין תקף גם לגבי אנשים שכושרם הבריאותי ירוד.
חרדים? יכולים לשרת בצבא, ומוזמנים לעשות זאת מבחינתי. בדרכי עורמה והשתמטות הם בוחרים שלא לעשות כך. אתה יכול להתעקש ולטעון ש"תורתם אמונתם". אז תורתי לשבת מול הטלוויזיה ולאכול פיצה כל היום (פטור, אני לא אקבל בגלל זה בלשכת הגיוס).
ערביי ישראל? יכולים להתנדב ולשרת בצה"ל. סיבות רבות כגון בעיות כלכליות קשות וניגוד אינטרסים אתניים הן שמונעות התנדבות ברב המקרים. לא ניתן להתעלם מבעיית המיעוט הזה, בכל הנוגע לגיוס לצבא. הוא סובב בעיות רבות, ועל כך אפשר לדון במאמר שלם.

אם כך, תפקידה בכח היה חריזה מאולצת. עצם היות המשפט "..מתחרז עם חובשת" ממחיש את קבלת האילוץ, והדגשת ההומור שבו.
ולגבי המשקל, ראוי לציין כי השיר נכתב בהשראת סגנון כתיבת ימי הביניים של ישראל הקדומה, בה כל משפט מורכב מ - דלת / וסוגר.
ידוע כי המשקל בסגנון זה, בהתייחס לעקביותו, מצוי ברב המקרים רק בשני משפטים זוגיים עוקבים, כשבמשפט האחרון בשיר יוצא המשקל מתבניתו, ולעתים גם החריזה. כמו בשיר העילאי שלפניך, היה פופולרי לסיים שירים אלו בסימן שאלה (לרב, כהבעת תקווה או שאלה לה').

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים