בתשובה לערן בילינסקי, 09/08/03 11:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פרט הדגם ונמק. [רמז: אל תשכח בדיקה השוואתית של 1. עמדות לא-שמאליות שהתחילו בצד והגיעו לאמצע. 2. עמדות צדדיות לסוגיהן, שהתחילו בצד ונגוזו אל חשכת החלל החיצון] בילוי נעים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הנה דוגמה, שמשלבת בין דעות בציבור לבין פעילות של פוליטיקאים: בחירות 1988, מפלגת העבודה מעלה את תוכנית האוטונומיה. תשדירי הבחירות מראים גדר (אני זוכר את הצילומים) שאמורה להקיף את האוטונומיה. בחירות 1996 - בנימין נתניהו מחליט לכבד את ההסכמים שנחתמו עם הרשות הפלסטינית ולהמשיך ולקיים את האוטונומיה הפלסטינית. איפושהו בשנת 2002 - 70% ממצביעי הליכוד בבחירות תומכים בפתרון קבע שכולל מדינה פלסטינית ("שמאלה"1 מתוכנית האוטונומיה!) וממשלת שרון בונה את הגדר. את מוזמנת להביא את הדוגמאות מהצד השני. אני לא זוכר כרגע כאלו. תביאי ונשווה. 1 כמובן שלשיטתי המושגים "ימין" ו"שמאל" הם מונחים לציבור, לא לפוליטיקאים. אני משתמש בהם כאן במשמעות המקובלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא לא. אני לא אביא דוגמאות למה שהוא (בעיניי) מרדף אחרי מקסמי שווא של תבניות. לדעתי התהליכים האלה כ"כ מורכבים, ששום אמירה פשטנית, ולא חשוב מאיזה צד, לא מתחילה אפילו להתקרב לתיאור אמיתי של המצב. ויש ספק אם אפילו תיאוריה יותר מושקעת תעבוד כאן. [האמת היא שרק אתמול מצאתי את עצמי בויכוח לוהט על אמינות או אי-אמינות של תיאוריות מדעי המדינה, משהו שכבר היה לנו גם באייל. די שאומר כאן שאני הייתי בצד של "אי אמינות, ובגדול". וזה, כאן, הוא כנראה ההאנג-אובר מאתמול] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודווקא אחרי כל התהליכים המורכבים האלה, מה שקורה הוא קבלת טיעונים שמאלניים שבעבר נחשבו לקיצוניים ע''י הקונצנזוס. (לא שזה תקף לגבי מדינה דו-לאומית. זהו רעיון מוטעה והכוונה היא לרעיונות נכונים.) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |