 |
מאמר המערכת של "הארץ" מהבוקר תוהה לגבי החלטתו של שרון בעניין יבוא הגז: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it...
גם הד"ר גונן שגב, שר האנרגיה לשעבר, שהתראיין אתמול לתוכנית "רצועת הביטחון" בגלי צה"ל ביקר את ההחלטה.
שני המקורות הזכירו את העובדה שמצרים, בהפגנתיות מה, העבירה צינור גז לירדן בתוואי שמרמז על חוסר נכונות להשקיע בשוק הישראלי (דהיינו, להבנתי, דרך הים). שניהם גם ציינו שהגז ממקור פלסטיני אין פרושו הסכם עם הרשות אלא עם חברת British Gas, שתקבל את הכספים, ותמורתם תעמוד תחת פיקוח, ואת חיזוק הקשר הכלכלי בין ישראל לרשות הפלסטינית כגורם ממתן וכשיטה לשיקום הכלכלה הפלסטינית.
שגב גם הזכיר את תוכניתו, כשהיה שר האנרגיה, להקים מסוף גז נוזלי בים התיכון, כמו שעשו מספר מדינות (הוא מנה את צרפת, איטליה וטורקיה) ולהצטרף לשוק הגז הנוזלי שמבוסס על עיסקאות לזמן קצר ולא על עיסקאות ארוכות טווח.
כל הנושא הזה בכללו מעלה, לדעתי, את השאלה על הקשר בין גורמים כלכליים לסכסוך הישראלי-ערבי בפרט ולסכסוכים בכלל. כלומר, מי מרוויח מהסכסוך ומי מפסיד, ואילו לחצים כלכליים מופעלים על ומפעילים פוליטיקאים בכל הצדדים שמתבטאים בתוצאות מדיניות וצבאיות? כיצד מנוצל השיח האידאולוגי כדי לקדם מטרות אלו? למשל התגובה שעיבדתי מתוך מאמר של יוסי מלמן על הקשרים הכלכליים עם עיראק בשנות ה-80: תגובה 99925 , השפעתה של חברת "בכטל" על החלטת הממשל האמריקאי לצאת למלחמה בעיראק: http://www.bdidut.com/trade/bechtel1.htm (קישור שניתן כבר באייל השבוע), ולהזכיר גם קישור אחר שניתן פה לפני כשנה לגבי השפעת הצורך בהקמת קו צינור נפט דרך אפגניסטן כתחליף לשליטה רוסית על זרימת הנפט מאזור מרכז אסיה על המלחמה שם בשנה שעברה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש