בתשובה לאלון עמית, 20/08/03 11:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדבריו של שי הוא מסתמך במסקנות שלו על מסמך שאיש לפניו לא טרח לרדת לעמקו ולהסיק את המסקנות הדרושות. אני משער שהאקדמאים בתחומו יתווכחו עם המסקנות שלו אם יטריחו את עצמם להגיב על ספרו , אבל המסקנה שלו נראית לי כסבירה בהחלט. אגב הוא עצמו מציין שהוא מופתע שמאז ימי גרשון שלום לא טרחו לחקור בפרטות את חייו של צבי כפי שהוא עצמו עשה , ככל הנראה סמכו על גרשון שלום שהוא כבר עשה כל מה שיש לעשות בעניין. . |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לאלי תודה על התגובה המסמך הוא אכן תעודה היסטורית שעמדה נוכח החוקרים במשך למעלה משלוש מאות שנה התעודה מציינת במדיוק את מקום הפגיעה באיבר המין של שבתי צבי את זמן הפגיעה בסביבות השנים חמש-שש את נסיבות הפגיעה את משמעת השתיקה שנגזרה על הקורבן את ההשלכות הנפשיות והפתולוגיות של הפגיעה התעודה עצמה ראויה להחשב כמסמך המכונן הפורמטיבי של הבשורה השבתאית וכאחת העדויות החשובות על ראשיתו של שבתי צבי התעודה נכתבה בידי האיש השני במעלתו בתולדות התנועה קרי נתן העזתי שלום עמד על המימד המיני המובהק של הדברים אך לא פענח אותם כעדות להתעללות מינית בקטין אחת התופעות העדכניות המעניינות היא שבחברות שמרניות דיווחים על מקרים כאלה מצונזרים כסוג של דיבור מלוכלך כסיפור סנציוני והזוי או כעדות על מופרעותו הנפשית של המדווח או של הקורבן חבל שבישראל של שנות האלפיים קיימות עדיין תגובות כה פרימטיביות |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |