בתשובה לאור אשנה, 20/08/03 12:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא מונעים כלום מאף אחד. מי שרוצה כל כך, שישלם, אבל לא מכיסי. זה לא מוסרי. אם אתה חושב שאני טועה, ורק דרכך היא הצודקת, אסור לך למתוח ביקורת על הכספים לחרדים, למתנחלים, להסתדרות, לענפי הספורט הכושלים בישראל, לאל על, לחברת חשמל והרשימה ארוכה (כי הרעיון שעומד מאחורי התמיכה ההיא, כפי שהובע בדיון זה, הוא אם ''מספיק אזרחים'' רוצים בכך, ויש לובי חזק, לגיטימי לשלם מכספי הציבור) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יודע מה? אתה צודק. אם רוב העם לא רוצה תרבות קצת שונה מהתרבות של ערוץ 2, אסור בשום אופן לכפות עליו לשלם בשבילה. זה לא הוגן, ואם אין שום מדרג איכותי שמבדיל בין ישיבות ועמותות חרדיות, מתנחלים, ענפי ספורט כושלים בישראל וחיים יבין, הכל הולך ומה שמכריע זה מה שרוב "העם/הציבור/מצביעי האיל שבעי הרצון" רוצה - אזי מי אני שאקום על הפוסט מודרניזם בהגשמתו החברתית הטהורה, ואם באמת, כמו שכתבת, הרוב לא רוצה לשלם בעד משהו או בכלל להכיר אותו - רק הוגים וכותבים לוזרים שלא הצליחו בחיים יעזו לחשוב שצריך להכריח אותו לשלם בעד זה. כל מה שהתכוונתי להגיד הוא שחבל שזה כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה תגובות העליתי מדד ללגיטימיות של שירות. 1. מספר הנהנים ישירות מהתקציב (מקבלים כסף מתקציב המדינה, כשכר, מענקים או מלגות) לעומת מספר המשתמשים בשירות (התלמידים). 2. מידת החשיפה והעניין של הציבור הרחב בשירות. דוגמאות, החזקת ישיבות, תשלום שכר למלמדים רכישת ספרים לספריות תורניות שיעמדו לשירות התלמידים (או הציבור) וכו', זה לגיטימי כל עוד יש ציבור מספיק גדול שמעוניין בשירות הזה ומשתמש בו ללא קבלת טובות הנאה כמו קיצבאות. מלגות לקבוצת תלמידים מבריקים שיוצרים מודל של מצוינות בציבור החרדי ומקדמים את ההגות התורנית, לגיטימי, כל עוד קיים ציבור שמעוניין שיהיה מחקר תורני ורואה בו מטרה ראויה לתיקצוב ממשלתי. קיצבאות לרוב תלמידי הישיבות כאשר רוב הציבור החרדי לומד (או למד או ילמד) בהן והוא מהווה את הרוב המוחלט של הציבור שמעוניין שיהיו בסביבתו תלמידי ישיבות, זה לא לגיטימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא שלגבי 2. היה כאן איזה פרטץ' שטען שהחשיפה וגם העניין, בהדגשה, של הציבור בתיאטרון הוא קטן מדי. טענה זו כשלעצמה טעונה בדיקה, ואני מקווה שזה לא כך, שאם כן, צריך לחשוב שנית לגבי הקריטריון של "הציבור הרחב". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתו של פרטץ' הייתה שכיוון שתאטרון אינו צורך קיומי ואינו חלק מהתשתית החיוניות לקיום חברה חופשית, אין למדינה זכות מוסרית להתערב בו. מידת האינטרס הציבורי בתאטרון והיחס בינו לבין גודל התקציב לא קשור לדיון ההוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נכנסתי לדיון בתגובה על דבריו שצוטטו על ידי בכותרת של תגובה 164757 לכל היותר הוא יוכל לטעון ש"הוצאתי דברים מהקשרם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעיף אחד לא ברור לי. מה ההבדל בין שתי הקבוצות? ואיזה יחס הוא היחס ה"נכון"? הסעיפים שחסרים למדדים שלך הם: 1. האם השירות הזה יכול להיות מסופק על ידי השוק החופשי 2. מה הנזקים שהשרות גורם (כמה עולה וחופש העיסוק של מי נפגע) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך חבל בזה? התרבות הישראלית היא סך כל הפעילות התרבותית של אזרחי מדינת ישראל. מי שחפצה נפשו להשפיע עליה רשאי להשתתף בפעילות על ידי יצירה בכל תחום העולה על דעתו. אף אחד לא אמר שרק מה שרוב האנשים רוצים חייב להתקיים, בכל מקום בו מתקיים שוק תרבות חופשי יש מקום לכל צורות ההבעה. בכל מקום כזה יש גם תופעה של צורות הבעה כאלו ואחרות שתופסות את מקומן (או מקום לידם) של צורות אחרות וזו תופעה טבעית שהיא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי. עוד תופעה טבעית היא שלצורות ביטוי מסוימות יש אוהדים שסבורים שצורת הביטוי החביבה עליהם היא עדיפה ויפה יותר והם ינסו להיאבק בירידת קרנה של אותה צורת ביטוי, זה יפה וישנן צורות לגיטימיות רבות לקידום האינטרס הזה, אבל כפיה איננה אחת מהן. זה הכל. תמיכה ממשלתית היא כפיה משום ש: 1. הכסף למימון נלקח בכפיה מהאזרחים 2. הנהנים מהמימון זוכים ליתרון גדול על פני אלו שאינם נהנים, זוהי, הלכה למעשה, פגיעה בחופש הביטוי. 3. ישנה סכנה ברורה (והסתברות הקרובה לאחת) שהמימון הזה ישמש ככלי בידי פוליטקאים לחסימת דעות שאינם מקובלות עליהם - עוד פגיעה חמורה בחופש הביטוי. (למי שחושב שזה טיעון פרנואידי, לא נותר אלא להזכר בראשות השידור כדוגמה. זאת איננה מקדמת, לא את חופש הביטוי, ובוודאי שלא את העשיה האיכותית של טלוויזיה) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |