בתשובה לברקת, 21/08/03 12:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפי מה שכתבתי, שלוות נפש לא סותרת ריגושים חריפים. שלוות נפש במקרה הזה היא היכולת "לקבל", פחות או יותר, את מה שקורה לך. כמו כן, "הצלחה" לפי מה שכתבתי נהפכת לדבר מה יותר אינדיבידואלי, בעוד שהצלחה מכומתת באה רק על רקע של "מפסידים". כשאומרים "להצליח בחיים" מייד קופצים לראש כסף, מעמד חברתי וכיוב', אבל הצלחה ממשית באה כשאת *מרגישה*, נניח פחות מרירות או כעס או כל דבר שלילי כזה. נראה לי שהיכולת הזו "לעמוד מול העולם" קשורה יותר בגנטיקה וחינוך בגיל הרך. אשר לפרוזק, זהו תוסף מלאכותי אנלוגי אולי לירושה כבדה, כשמכמתים הצלחה. הרי לא תאמרי על יורש העצר שהוא "מצליח" רק בגלל הירושה. השאלה היא לא רק מה אנחנו נאמר עליו (נניח שהוא אתלט גדול), אלא איך הוא יתפוס ויתייחס לעצמו. זאת ההצלחה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברורה לי ההפרדה הזו - לפיה אתה טוען שהצלחה היא דבר שתלוי במה שהאדם עצמו *חש* לגבי מידת ההצלחה שלו (טוב, קצת מעגלי). האם זה אומר, שאתלט בינוני יכול להרגיש מצליח, ועקב כך להיחשב מצליח? שוב, אתה מתכוון כנראה לתחושת אושר ושלמות פנימית. לא להצלחה, שנמדדת, מה לעשות, גם בדירוגים ובקריטריונים אובייקטיביים. באתלטיקה היא נמדדת אף באלפיות השנייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל, כדי שתוכלי לנצל את היותך במעמד נכון, להשקיע מאמץ ולהתמיד, להיות בעלת כוח רצון, להיות מסוגלת להיתחנך - דרושה תשתית גנטית, לא? ואם התשובה על כל, או חלק מהשאלות למעלה הוא שלילית (ואפילו אם הן חיוביות), עדיין את יכולה "להצליח" בזה שאופייך (הגנטי?) יאפשר לך שלא להיות "ממורמרת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבי היה אומר שתשתית גנטית זה אלמנטרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשפטך האחרון לא ''להצליח'' - אלא להיות מרוצה, או מאושרת. כלומר, עדיין אנחנו חלוקים לגבי השימוש במונחים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |